הזוג המשכיל הראשון בירושלים

31.10.2013
דוד ילין

דוד ילין

לא נראה כי יש עוד שכונה בירושלים בה עברו מספר כ"כ גדול של דמויות מפורסמות ומגוונות כמו שכונת אבן ישראל: חלוצים, קנאים, אנשי ישוב חדש וישן, משכילים, ספרדים,אשכנזים ועוד. בין המשפחות המוכרות שהתגוררו בשכונה: משפחות: ריבלין, יהושוע, ילין.

לא במקרה מכאן יצאה החתונה הכי מוחרמת שרק אפשר אצל קנאי ירושלים וביחד עם זאת, בין המפורסמות שהיו בירושלים, עם נוכחות גבוהה של מוזמנים שנראה שאין דומה לה עד החתונה של איתמר בו אב"י ולאה אבושדיד.

התקופה היא סוף המאה ה-19, ירושלים כמרקחה, סוערת סביב כל דבר חדש שצץ בירושלים; השפה העברית, בתי ספר מודרניים ועוד. על כל גילוי תמיכה ביוזמה חינוכית חדשה- התגובה היא- החרמה נידוי ושלילת כספי החלוקה, ואם "מתמזל המזל" לזה נוסף  אבנים וביצים מעופשות.

בדיוק באותה תקופה לירושלים מגיע משפחה מרוסיה בשם משפחת פינס, משפחת אצילית, אדוקה ומכובדת. האבא, יחיאל מיכל פינס, היום אפשר לומר עליו הסנונית הראשונה של הציונות הדתית בא"י, אדם דתי אדוק וביחד עם זאת תומך נלהב בהחייאת השפה העברית, תומך אדיר בכל מה שקשור להתיישבות בא"י, נציג חובבי ציון בא"י.

אחרי מסע ארוך ומטלטל  מרוסיה לא"י, מגיע המשפחה לא"י וכבר עם הגעת המשפחה, המשפחה חווה שרשרת של ייסורים שלא פוסק לרגע, תינוק בן שנתיים מקבלת אדמת ונפטר, אחריו תינוק נוסף בן 9 חודשים נפטר, ובנוסף לזה המשפחה זוכה לקבלת פנים צוננת מהקהילה המקומית:

שבת ראשונה בארץ הקודש, תפלת שחרית, והאמא, ציפורה פינס נכנסת עם בנותיה לעזרת נשים  עם בגוד אירופאי ופאה נוכרית, כיאה למשפחה מכובדת מאירופה. עם היכנסן לעזרה, לפני שמצאה את מקומה בעזרה, חשה לקראתה אחת מנשות הקהילה ירקה בפניה וצעקה בקולי קולות: "התלבושת שלך ופאתך הנוכרית מעכבות את בואו של המשיח ומכניסה טומאה לארץ!

המפגש בבית הכנסת היה המפגש הראשון בסדרה של "מפגשים"  חזיתיים עם קנאי הישוב הישן.

ספק אם יש עוד משפחה שעלתה לירושלים ונהפכה לסיכול ממוקד של קנאי ירושלם כמו משפחת פינס. יחיאל מיכל פינס, כתומך נלהב בחינוך מתקדם והשכלה חיפש מורה פרטי ל-4 בנותיו שהלכו ובגרו.

הבעיה הייתה שכמעט כל מורה שהגיע ללמד את  אחת מבנותיו איכשהוא זה הסתיים בניסיון של המורה להתחיל עם אחת מהאחיות, עד שסוף סוף מצאו מלמד 'ממשפחה הגונה' ללמד, אלא שהדבר עורר זעם אצל קנאי העדה הירושלמית.

כשהגיע המורה ללמד את הבנות בביתן, זעקו על כך קנאי ירושלים. זה התחיל בקריאת  חרם על המשפחה וכשזה לא הספיק, הם היו מעמידים שומרים שהיו עולים על אדני החלון ומביטים  אם המורה ממשיך בעבודתו או חדל ממנו. לבסוף המשפחה, באופן נואש, הפסיקה להביא את המורה. ומספרת איטה ילין "וככה נשארנו שוב בלי תורה ובלי לימודים".

גם אחרי שדרישותיהם של קנאי ירושלים נענו, מסתבר כי התצפיות לעבר תוך תוכו של בית משפחת פינס לא פסקו.

בלילות הארוכים של החורף  בנות המשפחה היו משחקות בקלפים בשיתוף עם צעיר מבני המשפחה ואף עם אבי המשפחה, לאחר מחאות מצדי מספר ירושלמים בסופו של דבר המשחק נאסר.

ועם כל הרדיפות וההצקות, פינס לא מתייאש ולא שוכח לרגע את סיבת הגעתו לארץ הקודש, הוא מחליט להקים בשכונה בית כנסת הראשון מסוגו בירושלים, אליו הגיעו צעירי ירושלים להתפלל בבוקר ובמשך היום למדו מלאכות שונות:סנדלרות, נגרות חייטות . עם שובם מעבודתם קיבלו אוכל חם ולמדו אצל מספר רבנים.

 לא עבר שבוע- שבועיים ויצא והגיע אליו השליח של אחד הרבנים דפק לו בדלת ואמר לו שאם הוא לא מוסר לו את המפתח חרם עליו ועל כל בני ביתו בכל ועל כל מי שדורך בבית המדרש וכל מי שדורך ייענש במלקות, ומה עוד שיגרע חלקם בכספי החלוקה. עם הכרזת החרם אנשים פסקו מלהגיע ולהתפלל.

ולא רק האבא נפל קרבן לאוירת הקנאה, גם ארבע בנותיו. כל פעם שיצאו לטייל עמדו קנאי ירושלים וצעקו לעברם : "הנה המשומדות הולכות התרחקו מהן"

אך המשפחה לא נשארה בודדה,פינס לקח על עצמו להיות פטרונם הכלכלי והתעסוקתי של חלוצי העליה הראשונה וביניהם ראשוני מבשרי הסוציאליזם והחילוניות בארץ- הבילויים בלב ליבה של ירושלים הקנאית. ובכלל ניתן לומר כי בבית משפחת התקבלה בברכה כל דמות שהפיחה רוח חדשה של  יצרתיות בירושלים, בין הדמויות שהתארחו היו אליעזר בו יהודה, נפתלי הרץ אימבר, יעקב שרתוק אבא של משה שרת ועוד. בין הדמויות שהיו בבאי ביתם של המשפחה, מאנשי העליה הראשונה- דב ליפשיץ, מי שקבל את משרת המורה לעברית  במשפחה ובירושלים בסיועו של יחיאל פינס.

ליפשיף כמו לא מעט מבני העלייה הראשונה שפקדו את בית המשפחה התאהב באיטה, ובאחד מהשיעורים אמר בפניה:

כי מציעים לפניו שידוך, שאלה איטה, מי היא הצעירה המאושרת? והוא עונה בטוחות:

" את העומדת בפני, בעצת משפחת הרצברג שחזקו את ידי הנני בוחר בך"

היא הסתכלה עליו , לא ידעה כיצד להגיב ומספרת:

"אני השתמטתי מלענות  והוא הלך כלעומת שבא",

הנה שכנים באים ויוצאים ביניהם, יואל משה סלומון, הלל ריבלין, ובירושלים בבית ספר כי"ח היה נשף מחולות גדול, בין באי הנשף נמנים בעיקר צעירי וצעירות האינטליגנציה הירושלמית, משכילים,בני קונסולים. לאחר סדרת ההרצאות מרתקת שניתנה ע"י באי הנשף, החל נשף ריקודים.

כמי שמקיימת את מצוות אביה לא לרקוד ריקודים מעורבים, יושבת איטה בצד ובוהה בזוגות הרוקדים בהנאה. מביטה בזוגות המאושרים ומציינת "אי אפשר בלא קנאה"

באותם רגעים, כנחמה, חיפשה שותף להרגשתה. לא רחוק מאיטה ישב בחור צעיר משכיל שכבר בגיל 14 הוציא עיתון, כבר בגיל 14 ידע 5 שפות, ומי שלימים יקים את הסתדרות המורים הלא זה דוד ילין. ילין לא התעניין במחולות והיה לאיטה מעין אח לצרה.

  אחרי שבועות של שלל הצעות שהוצעו לה והתקבלו מצידה בסרוב, הוצע לה השם דוד ילין.

 עם קבלת ההצעה חשבה לרגע, ונזכרה באותם רגעים בהם היה אח לצרה ובלי להסס ענתה כן!

בין אלו שזרזו את תהליך האירוסין והקניין היו יואל משה סלומון ר' יוסף ריבלין.

באותו יום שהיה את הקניין בבית המשפחה, ישבו כמה מצעירי הבילויים והיו המומים לדעת שנגוז חלום חייהם של כ"א מהם: הם כבר לעולם לא יתחתנו עם איטה.

במבוכה ובצער החליפו מבטים, ובאותם רגעים פנתה אמה של איטה ואמרה להם:

"מה לעשות? רק בת אחת יש לי שהגיעה לפרקה ולא יכלתי לתתה לכולכם"

לאחר זמן ביקש המורה  דב ליפשיץ רשות  מהאדון ילין להמשיך וללמד את ארוסתו אמר לו ילין, מי שלימים יהיה פרופסור לספרות עברית, מקים הועד ללשון העברית, כי אין צורך. לימים הוא אף ילמד אותה צרפתית

לא רק פינס סבל מנחת זרועם של הקנאים.

כשנשלח דוד ילין ללמוד בבית ספר כי"ח הוטל חרם על אביו, יהושוע ילין. נשללו ממנו כספי החלוקה, ואף הועמדו קנאים בפתח חנותו ומנעו מלקוחות להכנס אליו. ואף אלו שכבר קנו הוכרחו להחזיר את מה שקנו תחת איומים על שלילת כספי החתונה.

חתונתם הייתה מוחרמת מצד קנאי ירושלים, וביחד עם זאת הייתה חתונה מפורסמת ומכובדת ביותר.

לימים, לזכותם תרשם, כ"א בנפרד, עשייה מפוארת בסיפורה של ירושלים והעם היהודי עם חזרתו לארצו: מפעלי חינוך וחסד, בית מדרש למורים עברים, מעונות מחסה ועזרה, הוצאת ספרי לימוד בעברית שאף הגיעו לאוסטרליה. ילין היה פעיל מאוד בהחייאת השפה העברית וחידוש מילים עבריות, כגון: צלם, בדיחה, חקלאי, מצפן, עקיף, תאריך תעמולה, מדשאה ועוד.

 יותר מאוחר הם יקבלו אות כבוד מהממשלה הבריטית, אות, אשר יוחזר עם הרצח בנם, אבינועם בפרעות הערבים בשנים: 1936-1939, לנוכח מדיניות הבריטים במהלך הפרעות ומדיניות הספר הלבן.

לדוד ואיטה ילין נולדו שבעה ילדים.

השני בילדיו, אליעזר, היה מהנדס, אדריכל ואיש ציבור, ובעלה של המוזיקאית, תלמה ילין

בת הזקונים, שרח אהובה, נישאה ליהודה ליאו פיקרד, מבכירי הגאולוגים בישראל ומראשוני האוניברסיטה העברית

השלישי בילדיו, אביעזר, היה מזכ"ל הסתדרות המורים ונשיאה, וממייסדי אגודת הספורט מכבי

 (מתוך :לצאצאי, איטה ילין. נחלאות בלב עיר, נירית שלו כליפא)

תגיות: , ,