החורבה- יש מקום לכולם

24.09.2013
באדיבות הקרן למורשת הכותל המערבי

באדיבות הקרן למורשת הכותל המערבי

 ספק אם יש עוד מקום בעולם היהודי שקיפל בתוכו דמויות, ארועים כ"כ שונים ומנוגדים כמו בית כנסת החורבה.

בית כנסת החורבה אשר נבנה במהלך המאה ה-19 היה המעוז הרוחני והקהילתי של הישוב האשכנזי-פרושי בירושלים, אשר מושגים כמו צבא עברי, המדינה שבדרך, תחיית השפה העברית השכלה ועוד.. היו זרים לו במקרה הטוב, ומנוגדים לצביונו במקרה הרע.

ובכ"ז בית הכנסת החורבה, לצד היותו מרכז הישוב היהודי -שמרני של אותם ימים, היה הלב הפועם של הישוב היהודי בירושלים ושל העולם היהודי בכלל; בחורבה נודע לראשונה על הקמת המושבה פ"ת וראשון לציון, אנשים לראשונה שמעו על משפט דרייפוס רק בהגיעם לחורבה ועוד..

המפגש החדש-ישן הזה בתוך בית הכנסת יצר מקבץ נדיר של אירועים מנוגדים באותו מקום וזמן, צרוף שאין לו אח ורע בעולם היהודי  באותה תקופה:

במקום בו קראו קריאת אפיקורס וכופר לעבר אליעזר בן יהודה בשעה שהתפלל , במקום שבו הכריזו חרם על יהושוע ילין על כך ששלח את בנו דוד ילין לבית ספר כי"ח, באותו מקום נערכה התכנסות המונית של מורי בתי הספר העבריים לימים הסתדרות המורים אותה יסד דוד ילין, בנוסף לוועד הלשון העברית.

בשבת של אותו שבוע בו נפתחה התחנה המרכזית הראשונה בירושלים בשער יפו, קמו זעקות גוועלד ע"י קנאי העדה ואף  עיכבו את  קריאת התורה על כך שזכרים ונקבות נוסעים באותה עגלה דבוקים זה לזה ויצאו בקריאות חרם על התחבורה הציבורית החדשה או בלשונם: "המפלצת" , לאחר שבוע באותה מקום הכריזו  חגיגית בחורבה על המצאת הבנק.

במקום  בו תקנו תקנות חמורות נגד נאומים של אנשים חילוניים-ציוניים בבית הכנסת שם נערכו אירועים ציוניים-חילוניים לעילא ולעילא: תפילת אזכרה ליחיאל צ'לנוב, יו"ר הקונגרס של ציוני רוסיה, שם הופקדו הדגלים  הגדודים העברים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה ויותר מאוחר שם  הייתה התכנסות של הוועדה השמינית של הפועל מזרחי,

בית הכנסת היה בלב ההתרחשויות שהתחוללו בירושלים ובא"י בכלל, מכל הגוונים של החברה היהודית באותה תקופה, אך לא לאורך זמן עם חלוף השנים ונדידת המרכז הקהילתי ורוחני של הקהילה הפרושית מחוץ לחומות ירד מעמדו של בית הכנסת, ועם השנים פחות ופחות מתפללים הגיעו לבית הכנסת.

ישעיהו פרס, מי שזכה לראות את ימי הזוהר הסוערים של בית הכנסת בילדותו, מספר לקראת ערוב ימיו ערב הקמת המדינה:

"..היה בית הכנסת של החורבה בייחוד בשבתות ומועדים מלא מפה לפה מתפללים והחזן ר' שלמה ברדקי, היה משמיע בו את זמירותיו בלוית מקהלת משורריו..אבל בית הכנסת שלנו המרהיב עין במראהו גם היום הוא אבל וחפוי ראש, בימי חול דלתותיו הגבוהות והרחבות סגורות, ואילו בשבתות ומועדים מתכנס בו בצמצמום מנין אחד של מתפללים. בחג שמחת תורה  תש"ח , שבועות מעטים לפני קבלת ההחלטה בעצרת האו"ם על בינאום ירושלים, באתי עם בני חיים ז"ל לתפילה בבית הכנסת הזה. היינו סה"כ 17 איש(!) .."

מצבה העגום של בית הכנסת מבחינה כמות המתפללים הביא  למצב בו יצא כרוז מיוחד בירושלים בו נקראו תושבי ירושלים לפקוד לפחות פעם בחודש את בית הכנסת:

"..הצל את בית מקדשנו – המעט, בית הכנסת הגדול בחורבת ר' יהודה החסיד מחרפתו.. מספר המתפללים הולך ופוחת  מפעם לפעם עד כדי כך שגם דלתות בית הכנסת נסגרו מהעדר מתפללים..אם קשה לך מפאת ריחוק מקום לבו בכל שבת ושבת  התחייב נא לבוא לפחות פעם אחת לחודש ולא לפחות מפעם לשש שבתות"

הרב כהנא, מרבני העיר העתיקה קרא " הבו ימים לחורבה" ע"מ להציל את בית הכנסת מריקנותו.

במהלך מלחמת העצמאות בית הכנסת היה כבר נעול. ומי ש"זכה" להזכיר את מעמדו הציבורי והלאומי של בית הכנסת היה מפקד הלגיון השישי  הירדני אשר נתן את ההוראה לפוצץ את בית הכנסת באומרו "זהו קודש הקודשים של הישוב היהודי". נפילתו זוהי נפילת הישוב היהודי בכל העיר העתיקה ונפילת הישוב היהודי בירושלים ובארץ בכלל, ואכן פחות מ-24 שעות לאחר הפיצוץ הרובע נפל, אך לא ירושלים החדשה

(מתוך: ישעיהו פרס,'מאה שנים בירושלים'. 'החורבה שש מאות שנה של התישבות יהודית בירושלים',  בהוצאת יב"צ. ארי אבן זהב, 'ששים שנה ושנה'. אפרים הכהן רייס,'זכרונות איש ירושלים')

.

תגיות: , , , ,