השד שמצא את הכתובת

28.06.2013

הרבה ממצאים נמצאו בעיר דוד מתקופות שונות  עם תאוריות שונות, אך על ממצא אחד אין מחלוקת על גודל הדרמתיות שלו, ועל התקופה שלו וזהו כתובת השילוח.

הסיפור מתחיל ב1880, נער יהודי מומר בשם ג'ייקוב התעניין בארכיאולוגיה. באותה תקופה היה למעין הגיחון שם של מקום רדוף שדים מה שלא מנע ממנו להגיע למקום ולחפש ממצאים מעניינים, אך הקשה את המשימה לשכנע את חברו סמפסון להצטרף אליו. הנערים שמרו על תוכניתם הסודית.

ויהי היום, והחליטו להעדר מבית הספר וללכת לנקבת חזקיהו. לא היה להם מושג לגבי עומק הנקבה. הם הכינו מצופים עם נרות וגפרורים שאותם כרכו סביב צווארם בחוטים, ג'ייקוב החל את דרכו מברכת השילוח וסמפסון מהצד הנגדי. התוכנית הייתה להיפגש בתווך.

עם כניסת גייקוב למנהרה מצא את עצמו בחשכה מוחלטת כשהמים מגיעים לסנטרו ואם זה לא הספיק, הרי שהמים היו קרים ונשבה בנקבה רוח פרצים. ופתאום, הנר כבה, הגפרורים שקעו במים, וג'ייקוב נותר ללא יכולת להדליק את הנר. אך אל דאגה ג'ייקוב לא איבד את העשתונות ולא שכח את מטרתו. הוא המשיך בדרכו, מגשש באפילה את קירות האבן הרטובים, ולפתע נתקלו אצבעותיו בכתובת חצובה בסלע. אחוז התרגשות יצא ג'ייקוב מהנקבה כולו מכוסה בוץ, נוטף מים וסומא מההליכה הממושכת בחשיכה הוא הבחין במעומעם בדמויות אחדות, שביניהן היה בחור בגובה של חברו, סומפסון. ג'ייקוב תפסו וצעק:

"סמפסון הצלחתי!" אך למגינת ליבו, לא היה זה סמפסון אלא אחד מנערי הפלאחים שחשב שהשד מהנקבה הגיח ממחבואו ואחז בו. מרוב בהלה אותו פאלח התמוטט ונפל למים, מעולף. הנשים הערביות  שעסקו בכביסת ובשאיבת מים בכדיהן כמעט וחיסלו את ג'ייקוב שנתפס ביניהן כשד אימתני, אך הוא נמלט על נפשו כל עוד רוחו בו, כשנשות הכפר מחרפות אחריו.

כאשר הגיע לבית הספר, סיפר למנהל את הדרמה הגדולה, דבריו עוררו סנסציה כ"כ גדולה עד שאף אחד מאנשי הסגל לא חשב לתת את העונש המצופה על ההעדרות מהכיתה. חיש קל נפוצה השמועה על גילוי הכתובת, אך לפני שהספיקו להגיע אנשי הרשויות, הספיק אחד מהמקומיים להיכנס לנקבה באישון לילה ולנתק את הכתובת מהסלע . עם הניתוק הכתובת נשברה  לששה או לשבעה חלקים, אותיות אחדות  המצויות ליד השברים נפגמו .

דבר העלמותה של הכתובת  מן התעלה התפרסם. ע"פ החוק התורכי השלטון הוא הבעלים של כל העתיקות הנמצאות בממלכה, וע"כ פקחים מטעם השלטון חיפשו אחר הכתובת. לאחר מספר חודשים הניחו הרשויות את ידם על אותם פלאחים. תיירים רבים בירושלים היו מגיעים לסראיה (העיריה) ע"מ לצפות האבנים של הכתובת גד שמפאת הדוחק הגדול הופסק להציגם לפני כל.

הכתובת האמתית  וגם המזויפת (שכבר הספיקו להכין) נארזו בתוך הארגזים ע"מ לשלוח לאיסטנבול.

הכתובת הונחה אחר כבוד במוזיאון באיסטנבול, כשהסדק והשברים נראים על גביו. תרגום הכתובת פורסם לראשונה בכתב העת של קרן המחקר הבריטית  ב1881 וזו לשונה:

"תמה הנקבה וזה היה דבר הנקבה: בעד [מניפים החוצבים את] הגרזן איש אל רעהו ובעד שלוש אמות להינקב נשמע קול איש קורא אל רעו כי הייתה זדה בצור מימין ומשמאל וביום הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעו  גרזן אל גרזן וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמה ומאת אמההיה גבה הצר על ראש החוצבים"

הכתובת מתארת את הרגע שבו הסתיימה מלאכת החציבה של המנהרה בסלע, ע"י שתי קבוצות פועלים שחצבו אלא לקראת אלא עד למפגש המוצלח במעבה האדמה. מלאכת חציבת המנהרה  הייתה מחלק מפעולת ההכנה שעשה חזקיהו לקראת מצור האשורי. באותה תקופה תיארו את הכתובת כעדות הקדומה ביותר מתקופת המקרא.

כיום, כתובת זו מצויה במוזיאון באיסטנבול. לפני מספר שנים מדינת ישראל ביקשה לשאול את הכתובת לרגל חגיגות 3000 לירושלים, אך, באופן לא מפתיע, מדינת טורקיה סרבה.

(מתוך: ברטה ווסטר 'ירושלים שלנו'. רוני רייך, 'לחפור את עיר דוד')

תגיות: , , ,