סבא מאיר

1.01.2015
בית בנאי

בית בנאי

"אני רואה אותו, עם הג'לביה והתרבוש, עם עין אחת חצי עצומה, יושב בפתח חנות הירקות שלו ברחוב האגס בשוק מחנה יהודה, שוקל ירקות במשקל המאזניים, מושיב אותי  ואת אחי על ברכיו ושר לנו "שה וגדי גדי ושה הלכו יחדיו אל השדה"

את התיאור הנ"ל מספר לנו אהוד בנאי, נכדו של אותה דמות עטורת תרבוש ושמה: מאיר אליהו בנאי. דמותו הייתה חלק בלתי נפרד מהשוק, כמוכר ירקות, כמספר סיפורים כמי שקם לעבודת הבורא בשעות המוקדמות של הבוקר ועוד.

הרב יעקב מלמד בזיכרונותיו מספר כיצד בילדתו היה עובר בשוק ורואה את אדון בנאי יושב בפתח החנות ומספר סיפורים, כפי שבנו רחמים מלמד מספר על אביו:

".. עשתה החבורה דרכה ליד חנויות של תבלינים ובסמוך להן חנויות עמוסות אדם. נדחקו יעקב  ורעיו בין המהלכים בשוק זקנים עם נערים, טף ונשים, עלמות וגברים, סבלים ומנקי רחוב עגלות ילדים  ועגלות נושאות תרנגולין בכלובין. הגיעו לסמטת רחוב האגס וליד מוכר צמחי הפטרוזיליה, הנענע והרשאד, ראוהו את אדון בנאי  יושב על שרפרף ומספר סיפורים למאזיניו.."

מאיר ובכורה בנאי גרו בתחילה ברחוב ניסים בכר, לאחר שנולדו שלושת הבנים הבאים: אברהם יצחק יוסף ואליהו, לקח על עצמו אליהו בנאי אביו של מאיר לבנות למשפחת בנו דירה רחבה יותר במקום הדירה הקטנה ברחוב ניסים בכר. את הדירה בנה מעל חנות הירקות שבנה קודם לכן לבנו מאיר ברחוב האגס החוצה את שוק מחנה יהודה. באותה דירה נולדו  למאיר ובכורה שני בניהם האחרונים. עם שמונת ילדיהם בשני חדרים גדולים חיה משפחת בנאי.

למאיר היה מנהג קבוע להשכים את השחר עם כוס תה במטבח  ולשיר שעה- שעתיים לעצמו, כדי לפתוח את היום. מסופר כי נהג לעמוד בחצר הבית בארבע לפנות בוקר  ולשיר בקול ערב פיוטי בוקר  שירי תהילה ותפילה לאל. מספרים כי בכורה, ששמרה בקנאות על מעמדו, נהגה להפנות אליו את הילדים שבאו אליה לבקש רשות  או לשאול משהו. ההערצה לאבא מאיר חלחלה לנכדים,

מספר אהוד בנאי:

"..ובכל פעם שהיה מגיע לביקור ברמת גן, היה ישן איתנו בחדר הילדים והייתה קרבה גדולה, אני לא שוכח את הריח הנעים והחם שלו, את הסיפור לפני השינה, את ההמהום  של איזה פיוט או שיר עם, ואיך היינו עושים לו ע"פ בקשתו בוג'ור, שזה מין עיסוי ראש פרסי"

ההתלהבות מהסבא מאיר הייתה כ"כ גדולה עד שפעם אחת כשגילה אהוד בילדותו כי הסבא הגיע לבקר, אהוד ניתר על המיטה בקריאת אושר עד שמעד ונפל על פעמון ברזל חד שגרם לחתך על בשפה. "ואת הצלקת אני נושא איתי בגאון עד היום כי היא תמיד מזכירה לי אותו"

לסבא מאיר היה כינוי בפי נכדיו: "סבא אוכטק"  שכן היה נוהג לומר בחיבה, תוך טפיחה קלה על הלחי "אינעל אוכטק"

זכרונות מבית סבא המשיכו וממשיכים ללוות את אהוד: שירת שלום עליכם  מלאכי השלום בניגון שהוא היה שר עם התוספות מלאכי רחמים, תוספות שלא נמצאו בשום סידור, וכך עד היום נוהג אהוד לשיר אותן תוספות עם ילדיו.

כל שנה עם מוצאי יום כיפור, כשאהוד מתחיל לבנות את הסוכה, הוא נזכר כיצד הסבא היה מוציא מהמחסן שבמרפסת הבית ברחוב האגס את הסוכה המתקפלת שלו. מאיר היה שמו השני של הסבא, שמו הראשון היה ניסים. פרט זה לא היה ידוע. מספר יוסי בנאי שעד גיל ארבעים ידע בביטחון מלא ששמו של האבא מאיר, עד שנולד לו נכד ואז התבקש ע"י אימו בכורה לקרוא לנכד בשם ניסים, מספר יוסי בנאי:"אבל אמא אמרתי, לאבא עד כמה שאני זוכר קראו מאיר"

"ואז התגלה לי לראשונה שאבי נולד כנסים אך כיון שחלה בעיניו החליטו לשנות את שמו למאיר, על שם רבי מאיר בעל הנס"

עם כל הקושי שבעיוורון עינו האחת, הדבר לא הפריע בעדו לתפילה ולעבודת השם,

מסופר כי בבית הכנסת אוהבי ציון, שימש מאיר בקולו הערב כפייטן שהוביל את השירה והפיוטים ששוררו בבית הכנסת  בעתות שמחה: נישואין, בר מצווה, הולדת הבן וכו'. וידע לייחד לכל אירוע את הפיוט המתאים.

מספרים וותיקי בית הכנסת: "מי שלא ראה את מאיר שר ורוקד עם ספר תורנה בשמחת תורה, לא ראה ולא ידע שמחה כנה ואמיתית מימיו. הוא היה מוביל בשירתו את קהל המתפללים למחוזות של ערגה דבקות וקדושה.

בשנת 1960 והוא בן 64 שנים, החזיר מאיר את נשמתו לבוראו. מספר חודשים אח"כ נולד לבנו יצחק תינוק בכור אשר נקרא על שם הסבא מאיר.

(מתוך: חוברת- מאה שנה לייסוד בית כנסת אוהבי ציון, כתבה כל העיר אדר תשמ"ו, יוסי בנאי, מכתבים ברוח, רחמים מלמד הכהן, קוצ'יק)

תגיות: , ,