מפרעות לסיפור אהבה

9.02.2015
מאורעות תר"פ. צילום: המושבה האמריקאית. מתוך ספרית הקונגרס האמריקאי

מאורעות תר"פ. צילום: המושבה האמריקאית. מתוך ספרית הקונגרס האמריקאי

בשעות הבוקר של יום ראשון, ארבעה לאפריל 1920 במהלך חגיגות  "נבי מוסא", ניתן לומר כי נורתה ירית הפתיחה למאבק היהודי- ערבי על א"י.

מספר ח'ליל אל- סכאכיני, איש חינוך פלסטיני, כי באותו בוקר עם הגיעו אל רחבת עיריית ירושלים כבר התקהלו במקום קרוב לשבעים אלף איש ממקומות שונים: חברון, שכם ועוד. הם נשאו כרזות והניפו דגלים. על מרפסת המועדון הערבי הסמוך לעירייה נמשכו הנאומים. תוך כדי התלהבות החג, מישהו הניף את תמונתו של פייסל, השליט הערבי שאמור היה לשלוט על "סוריה הגדולה". ראש עיריית ירושלים, מוסא כאזים חוסייני עמד על מרפסת העיריה וקרא להמון להיות מוכן לשפוך את דמו  למען ארץ ישראל.
בהמשך קם השייח של חברון, מנהיג התהלוכה וסיים בקריאה "איטבח אל יהוד" ובכך ניתן האות למסע ההרג ביהודי ירושלים; זקן יהודי שהוכה במקלות בראשו נפל, ראשו זב דם. "סערת הרוחות הפכה כמעט לשיגעון" מספר סכאכיני. תוך קריאות מלחמה, כגון: "נשתה את דמם של היהודים", "אל פחד, הממשלה עמנו" המון החוגגים הניף מקלות ופגיונות כדי לפגוע בכל יהודי שנקרא בדרכם. הפורעים פרצו לחנויות של יהודים, ניפצו, הרסו ושדדו.

משראו הפורעים כי נחסמה דרכם אל העיר החדשה נערך ההמון מחדש בתוך העיר העתיקה. במקלות, אבנים ופגיונות תקפו כל יהודי שנראה לעיניהם, איש ואישה, זקן כצעיר. לא היה מי שיעצור בהם. יום לפני הפרעות נצטוו השוטרים היהודים לעזוב את העיר העתיקה. השוטרים הערבים הצטרפו ברובם לפורעים הערבים. חיילים בריטים לא נראו באזור.

עד מהרה התברר כי מסע הטבח מתקיים בעיקר בתוך החומות, תוך מספר דקות מאות מאנשי ההגנה תחת פיקודו של ז'בוטינסקי  חשו לשער יפו בנסיון להגן על מאות המשפחות בעיר העתיקה, אך עם הגיעם לשער, נסתבר כי השערים נחסמו ע"י חיילים הודים בעוד הפורעים טובחים ביהודים בתוך העיר העתיקה.

לוחמי ההגנה נאלצו להיכנס לעיר העתיקה במסווה של צוות רפואי. אחד מאותם לוחמים היה נחמיה רוביצוב. נחמיה היה חייט באמריקה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בן גוריון גייס אותו לגדודים העברים. תחילה סירבו לקחת אותו, בשל בעיה רפואית ברגליו, אך הוא ניסה את מזלו בלשכת גיוס אחרת. לשם כך שינה את שם משפחתו ל… רבין. ואכן, הוא התקבל, וכך הגיע לארץ כלוחם בגדוד העברי. נחמיה נכנס לעיר העתיקה עם חלוק לבן באמבולנס של הדסה, כשבגופו הוא מחביא אקדח.

עם הגיעו לשער יפו  פגש רבין בחורה מההגנה, מחופשת לאחות. שמה רוזה כהן. רק שלשה חודשים לפני עלתה מרוסייה. ביחד עם לוחמים נוספים ארגנו את התושבים למשמרות, הנחו אותם להכין על הגגות אבנים ומים רותחים ע"מ להרתיע את הפורעים. לחימתם המשותפת לצד יהודי העיר העתיקה כנגד הפורעים הולידה אהבה בין השנים. שנתיים לאחר מכן נולד בן ראשון ושמו : יצחק.

לימים אמר בן גוריון לרבין: "אתה יודע, אני גייסתי את אבא שלך לגדודים העבריים, ובגלל זה נולדת בא"י."

כמה סמלי, שלזוג שנלחם על הגנת ירושלים במאבק הראשון יוולד בן שהוא יהיה הרמטכ"ל במהלך שחרור ירושלים בלחימה האחרונה על העיר (נכון לימים אלו) בספר זכרונותיו מספר רבין בהקשר הזכות שנפלה בידו להיות רמטכ"ל בששת הימים:

"… תמהתי כיצד נתגלגלה זכות זאת דווקא לידי ? הרגשתי שלשיא מרקיע מזה, לא אגיע עוד בחיי. נטרפו הדברים כך, שפרקים מכריעים בחיי קשורים בירושלים. נולדתי בירושלים. נלחמתי בירושלים במלחמת העצמאות. חלמתי בירושלים על מדינה יהודית."

מאורעות תר"פ סימלו את  ראשית ההתקפה הערבית על המפעל הציוני בא"י, בעקבות המאורעות התחדד הצורך בדבר הקמת גוף צבאי אשר מסוגל לקחת אחריות בקנה מידה ארצי על הגנת תושביה היהודים של ארץ ישראל, תנועה שהחלה כבר כמה חודשים לפני ע"י זאב זבוטינסקי והלכה והשתכללה בחודשים שלאחר מכן.

(מתוך: יצחק רבין, 'פנקס שירות'. תום שגב,'ימי הכלניות'. בני מוריס, 'קורבנות'. שמואל כץ, 'ז'בו'. חליל אל- סכאכני, 'כזה אני רבותיי')

תגיות: , ,