משפחה של מיוחסים

7.08.2014
בית כנסת רבי יוחנן בן זכאי

בית כנסת רבי יוחנן בן זכאי

בין המשפחות הירושלמיות השורשיות ביותר נמנית משפחת מיוחס, אשר שורשיה בירושלים נעוצים עמוק בתחילת המאה ה-16. מבין חמישה אחים למשפחת מיוחס אשר יצאו מכפר מינקס במהלך גרוש יהודי ספרד הגיעו  לא"י רק שני אחים: משה ורפאל. האגדה מספרת כי האחים משה ורפאל הם אלו שהקימו את בית הכנסת רבי יוחנן בן זכאי- מה שלימים יהיה בית הכנסת הספרדי המרכזי, ואף המרכז הקהילתי- דתי של הקהילה היהודית בירושלים עד לאמצע המאה ה-19.

זכות הראשונים למשפחת יחוס בהקמת בית הכנסת אף עוגנה בתקנות שונות, מאז ועד כמה מאות שנים אח"כ, נשמרה לבני המשפחה  החזקה לעלות חתנים לספר תורה בחג שמחת תורה, ע"פ תור קבוע שניתן לכל אחד מבני המשפחה. ע"מ לפייס את שאר המתפללים שלא מבני המשפחה,  הוקם מניין שני  בו יכלו שאר בני הקהילה לעלות כחתנים לספר תורה.

ואין הדבר מה בכך!

 מסורת בידי המשפחה, כי אם יעיזו  "לא מיוחסים"  לעלות בעליות אלו לספר תורה בבית הכנסת  ביום שמחת תורה- ימותו תוך חודש ימים! ויש אומרים  שפעם אירע שאחד מבני משפחת מזרחי, התמרד עלה חתן – ולא סיים את אותו חודש.

זכות ראשונים נוספת שמורה לבני המשפחה והיא ההתיישבות בכפר השילוח- הנקודה החקלאית היהודית הראשונה מחוץ לחומות בירושלים. ר' רחמים נתן מיוחס היה שוחט עופות  ובהמות במשך שנים רבות. הואיל ובעיר העתיקה לא היה בית מטבחיים, הם נאלצו לשחוט בבית המטבחיים מחוץ לעיר ליד כפר השילוח. את הבהמות היה צריך לשחוט לפני עלות השחר, כדי שהבשר יספיק להגיע לחנויות בשעות הבוקר המוקדמות, אך שערי העיר היו סגורים  במשך כל הלילה, וע"כ היה נאלץ  נתן מיוחס לישון מחוץ לחומות, עד שגמלה בליבו ההחלטה לעבור עם כל בני המשפחה לבית חדש שמחוץ לחומה בשכונת השילוח.

 מספר הסופר והמחנך הירושלמי המפורסם, יוסף בר"נ מיוחס, בנו של נתן, בספר זיכרונותיו:

"הדבר היה בשנת תרל"ג, אני הייתי  אז כבן חמש. ביום בהיר אחד  בא אבי ז"ל  אל התלמוד תורה שבו למדתי ויקראני ללכת עימו, ובצאתי אל החצר הגיד לי בשמחה גלויה: "נעשית בן כפר, כי את דירתנו  אנו קובעים מעתה בכפר השילוח הסמוך לעיר. שם נחיה  שם נשאף אור ואויר. לא נשתה  עוד מי בורות דלוחים, וירקות קנויים  לא נאכל עוד. כי מים חיים של מעין יהיו מימינו  ובידינו  אנו נזרע ירקות ונאכל"

יוסף מיוחס, כילד, היה הולך מביתו אשר בכפר השילוח לעיר העתיקה לתלמוד תורה של הספרדיים.

מספר יעקב יהושוע על ילדי משפחת מיוחס בשבתו בתלמוד התורה הספרדי:

"חיים מיוחס הגיע מדי בוקר בבוקר אל בית התלמוד תורה של הספרדים בעיר העתיקה רכוב על חמור. החמור עמד בחנותו של אביו שבשוק הבזאר מצפה לרוכבו אשר ישוב לעת ערב. המורה והמחנך יוסף מיוחס אשר תיאר בכשרון רב את חיי הפלחים, לא עמד לרשותו חמור והוא הלך אל בית המדרש ברגל, בוקר וערב, קיץ וחורף  פעמים ללא נעליים של ממש לרגליו, אלא באנפילאות בלבד"

"יותר מאוחר למד בבית ספר כי"ח, בו רכש ידיעות כלליות לימודי חול ואת השפות הצרפתית וערבית.

עם סיום לימודיו קיבל מהממשלה התורכית תעודת סמיכה להורות את לשונות העברית והערבית בתי ספר בירושלים. יוסף לימד בתי ספר שונים ביניהם: בית הספר של חברת כי"ח, בית הספר אוילנה די רוטשילד, בית המדרש למורים עברים ועוד. ואף היה ממייסדי ההסתדרות במורים  העברים בא"י לצד גיסו, דוד ילין, וכיהן  בתפקיד מזכיר מרכז הסתדרות המורים העברים בא"י, לצד תפקידים בכירים נוספים בהנהגת יהודי ירושלים.

לאחר מספר שנים, חלק מבני המשפחה עבר מכפר השילוח אל שכונת ימין משה, הרב שמואל  יום טוב מיוחס  ובנו ר' מרדכי מיוחס היו הרוח החיה בפיתוח השכונה, עם השנים הרב מרדכי נהיה רבה הספרדי של השכונה ואף ימנה לדיין בבית הדין הספרדי.

ר' מרדכי היה מדקדק במצווה קלה כבחמורה ועניו גדול. מספרים כי הוא נהג לבוא ראשון לבית כנסת  כדי שלא יקומו מפניו.

גדולת ר' מרדכי  התפרסמה אף בקרב ערבי ירושלים; מספרים כי בפרעות תרפ"ט, בדרכו לבית המטבחיים עבר, כהרגלו, סמוך לשער יפו ההומה ערבים, מיד לאחר מספר דקות יצאו קריאות מתוך ההמון המוסת "אד'בח אל יהוד", ר' מרדכי החל ללחוש פסוקי תהילים בחושבו שהנה בא קיצו, והנה לפתע, הופיע ערבי לא מוכר וצעק בקול בפני ההמונים "אוי למי שיגע בחכם היהודי הזה, דמו בראשו!" כך הגיע לשלום לביתו כל עוד נפשו בו.

ר' מרדכי היה לא רק דרשן, כ"א פעיל של ממש למען הצלחת המערכה של הישוב היהודי על ירושלים בימי תש"ח מתוככי ביתו. ביתו בשכונה שימש מפקדה של ההגנה ואחסנו בו נשק רב. בשנים האחרונות לפני קום המדינה נתגלה המחסן ע"י הלשנה.

במהלך מלחמת העצמאות, נהרגו שלשה מבני המשפחה. בין הנופלים: בן ציון בן רבנו מיוחס, אשר היה פעיל  במחלקה הערבית של שירות הידיעות תחת פיקודו של יצחק נבון. בן ציון נולד בחברון, התחנך בחדר מפי הרב צרפתי, ולמד ערבית ועיקרי דת האיסלאם אצל אחד השיח'ים שהיה מפקח על מערת המכפלה. בשנת  1928 כאשר החלה ההסתה נגד יהודי חברון הצטרף בן ציון להגנה ויותר מאוחר היה לוחם פעיל בש"י (שירות הידיעות). עם איסור  מכירת קרקעות ליהודים ניצל קשריו  עם ידידיו הערבים ובהשפעתו נמצאו דרכים להעברת קרקעות של ערבים לקק"ל וליהודים פרטיים. תוך כדי פעולותיו ערך גם מחקר על הקוראן המוסלמי, ולשם כך ביקר ברבת עמון ואף הוזמן אל המלך עבדאללה.

בתאריך: 22.2.48 בן ציון נרצח בפיצוץ רחוב בן יהודה בירושלים, יחד איתו נספו אשתו רות באומן, בנו הקטן יובל וגיסתו שולמית באומן. שתי בנותיו ניצה בת שלוש שנים ורחל בת חמש שנים ניצלו בנס הן נאספו ע"י אחותו יהודית מיטלמן שגידלה אותן יחד עם בתה יחידתה  שאף היא שמה רחל.

רחל בת ציון מיוחס עם השנים למדה ביולוגיה באוניברסיטה העברית  וימים מספר לאחר מלחמת ששת הימים  נישאה לד"ר ברוזה, מרצה באוניברסיטת חיפה. טכס חתונתם  התקיים במערת המכפלה וזו הייתה החתונה היהודית הראשונה שנערכה במערת המכפלה, במעמד של כשלושת אלפים איש שנאספו מכל חלקי הארץ. חתונה זו סימלה את סגירת המעגל עם אביה שנולד במקום בו המשיכה רחל את שרשרת משפחת מיוחס.

 (מתוך: 'ירושלים בין החומות', אברהם בן יעקב. 'ילדות בירושלים הישנה' יעקב יהושוע. 'ירושלים הישנה בעין ובלב', יעקב יהושוע)