נישואין וגירושין בירושלים של המאה ה-19

23.01.2013
חתונה בחצר החורבה במאה ה-19

חתונה בחצר החורבה במאה ה-19

לראות כלה יום אחרי החופה משחקת בגן השעשועים נשמע דמיוני. אך לפני מאה וחמישים שנה  סיטואציה שכזו הייתה מציאות של ממש.

יעקב יהושע מספר כי ארע מספר פעמים "לאמותינו בנעוריהן" שהופרעו ממשחקיהן בחצר. הילדה היתה מוזמנת אל הבית פנימה ונדרשת לעמוד מול הרב ולהושיט את ידיה הקטנות והרזות כדי לאחוז ב"מטפחת הקניין" כחלק מטכס האירוסין בו הבעל מארס את האשה. בעוד הנער הקטן היה יושב סמוך אל אביו, מבויש ואינו מרהיב עז  לשאת עיניו אל ארוסתו הקטנה, הכריז הרב כי נערה פלונית מיועדת לאלמוני. היתה עומדת ה"ארוסה" בלי להבין כלל מכל הנעשה, הקשיבה לדבריו המפולפלים של הרב, ואף נענעה לו בראשה לאות הסכמה. בקניין זה נהפכו בן לילה הנערות הקטנות לבוגרות ובכל זאת משסיים הרב דרשתו חזרה הנערה אל משחקיה בחצר כמו ה"בונייקאס" – בובות עשויות סמרטוטים שהוסחו לרגע בשל אותו טקס שם המתינו לה חברותיה ומה שהיה כמו לא היה.

יהושוע מספר עדות אישית של אימו:

"אימי זיכרונה לברכה סיפרה לי: ישבתי בחצר ושיחקתי עם חברותי. והנה קרבה אמא אלי והזמנתני להיכנס הביתה. מאחר שמעודי עדינה הייתי, בעלת פנים חיוורות, הושיטה אמי שתי ידיה וצבטה את לחיי להעלות עליהן סומק כדי שאשא חן בעיני אביך לעתיד, בעיני סבך ושאר בני המשפחה שהוזמנו לביתנו כדי לקחת קניין".

במציאות זו, אין פלא שביום החתונה העמידו מתחת לרגליהן של הכלות הקטנות דרגשי עץ , כדי להגביה קומתן עד לכתפי בעליהן לעתיד.

לאחר ה"קניין" כמו נשתכח הדבר לגמרי, ההורים לא שבו לדבר בעניין, אך המשיכו לקדם את העניין בסתר, תכננו כל פרט כדין וכדת . בין האירוסין לחופה  לא ראו אחד את השני החתן והכלה כ"א לעיתים רחוקות בלבד. הכלה הייתה עסוקה במשחקיה והחתן למד בישיבה . רק בחגים ראו זה את זה אבי החתן היה תופס את יד בנו ומושך אותו  אל בית הורי הכלה לביקור של חג. בזמן הביקור שוחחו הורים ביניהם  על דא ועל הא ואתה שעה ישבו בני הזוג מן הצד וזרקו מבטים חטופים ומבוישים זה לעבר זה.

תיאור נוסף של אותם זוגות  צעירים באותם ימים  מתאר נוסע אמריקני שהגיע למספר ימים לירושלים והתארח אצל משפחה יהודית. הנוסע מתאר את משפחתו של המארח את בנו וכלתו בתיאור גילאים צבעוני ומפתיע ביחס לתרבותו:

"עלי לא לשכוח את משפחתו של היהודי, הייתה לו אשה שניה בת 16 אם לשני ילדים. אתו היו בנו ואשתו (של הבן). הבעל בן 12 שנה והגברת בת עשר שנים. הג'נטלמן הצעיר ישב על יד השולחן והתנהג יפה, רק הוכחה אחת הייתה לאביו, להוכיחו שלא ירבה באכילת ממתקים. הגברת שחקה בחצר עם ילדים אחרים, ואני עשיתי לה מה שלא הייתי עושה לאשת איש אחרת: הושבתיה על ברכי ונשקתיה… אצל היהודים השידוכים נעשים על ידי ההורים, ואחרי החתונה, נכנסת האשה לבית הורי בעלה. ג'נטלמן צעיר שהיה משודך לבת הרב הראשי התרוצץ בחצר, לא שאלתי כמובן לגילה של הגברת הכלה, אך האדון הצעיר נשא על שכמו נטל של שלוש שנים. הוא טרם למד ללמוד ללחוש לכלתו המבוישת את תולדות  אהבתו  כי טרם ידע לדבר. הוא ילד גדול צעקן, שחשב יותר על לחם וחמאה מאשר על אשה, אך אביו הפיקח כבר דאג לו מראש שלא תחסר לו."

כאמור, האירוסין היו בגיל צעיר ביותר, בני הזוג הורשו לראות אחד את השני לרוב פעם אחת להרף עין, ומעלם לא הורשה להם לדבר.

אברהם משה לונץ שחי באותה תקופה מספר כי מציאות זו הביאה לגיטין ונישואים שניים כשבני הזוג עמדו על דעתם. במיוחד לאור העובדה שסידור הגט היה זול באותם ימים. הרב מסדר הגיטין לא קיבל כל שכר. הוא גם לא שאל וחקר את הבעל מה זה ועל מה זה?, אולי לא במתכוון נשמט מידי אשתו הרזות מעט מלח יותר מדי לתוך התבשיל? אולי אפשר לאחות את קרע ולמנוע את הגירושים? רק שאלה אחת הייתה בפי הרב שערך את הגירושין: "היש לך שלושים גרוש"? כשהבעל ענה כן  הרב ציווה על הבעל לקרוא לנהוראי השמש. מסופר על נהוראי כי כשנודע לו שיש גט לערוך היום ולצידו שכר של 10 גרוש  נכון לפניו, הקדים לשפוך אל תוך גרונו שתיים שלוש כוסות מהטיפה המרה, ע"מ לחזק את רגליו ולהזמין מהר את הסופר, העדים ואת האשה. ולאחר שעתיים הגירושין יצאו לפועל. הגירושין פרנסו אנשים נוספים; השדכנים יצאו אצים רצים לבקש אישה בעד המגרש ואיש בעד המגרשת, ועוד הפעם טקס חתונה במיטבו.

(מתוך ירושלים הישנה בעין ובלב, יעקב יהושע. הראשונים לציון, אברהם אלמאליח.  נתיבות ציון וירושלים, אברהם משה לונץ)

תגיות: