ספרדים ונהנים

29.06.2014
כניסה לישיבת בית אל

כניסה לישיבת בית אל

רבנים מקובלים נופשים בהרי יהודה, רב שוחט מעשן מרגילה, נשפים תוססים בשבע ברכות- היה אפשר לחשוב שמדובר בחבורת רבנים-נהנתנים. ולא היא, אלו היו פניה הטבעיים של הקהילה הספרדית בירושלים של המאה ה-19. ולרבני הקהילה תכונה זו  של ההנאה מהטבע, הייתה חלק מההווי היהודי- אנושי (ואולי גם עדיין?..).

מספרים על הרב יוסף עוזיאל, אביו של הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל, כי נהג להגיע בליל הכפרות אל בתיהם של כמה מנכבדי העדה ורבניה, ושוחט בבתיהם את התרנגולות לכפרות. כשסיים את מלאכת השחיטה, מסופר כי הזמינוהו בעלות הבית להיכנס פנימה וכבדוהו בספל קפה עם דולסורה (מתיקה). כששעתו הייתה פנויה, הגישו לו גם נרגילה לעישון.

לעיתים ההנאה מטבע העולם הייתה מגויסת לעבודת ה; מסופר על מספר תלמידי חכמים מישיבת בית אל שהחליטו לפסוק מהלימוד ולצאת לטיול בעין כרם ע"מ  להתאוורר באויר ההרים של ירושלים, עם חזרתם זכו למים קרים מקנאי ירושלים ואף הוחרמו על כך שבטלו מלימוד תורה. בפעם הבאה אל הרבנים המטיליים התלווה הרב בן ציון פרדס, אביו של אליהו פרדס, רבה של ירושלים, מגדולי רבני ישיבת בית אל וירושלים ואז נדמו קולות הביקורת.

יעקב יהושוע מספר כי בבית סבו- הרב גבריאל שבתאי, בימין משה הוקמה ישיבה. אחד מהשלושה חדרים שבביתם שימש כמקום לימוד לרבני השכונה. בפוקדם את 'הישיבה' כיבדה אותם סבתו  בספלי קפה ובדברי מתיקה, אבטיח ושאר פירות. גם לאחר שנתאלמנה, זכרו לה הרבנים  עוד שנים רבות את חסד נעוריה, ניגשו אליה ודרשו בשלומה.

הדבר ניכר גם בדרשות הרבנים, אשר תובלו בדברי הומור וביטאו את מהווי לבם של הדרשנים ובסופו של דבר שעשעו את קהל השומעים; מסופר כי בשבת פרשת זכור  עמד אחד הדרשנים  וסיפר על גדולתו של מרדכי. פתח ואמר: "רבותי, דעו לכם כי אין המדובר במרדכי שלנו, זה המוכר לנו דגים מסריחים, אלא במרדכי הצדיק שעשה טוב לעמו". בדרשה אחרת בעניין הקרבנות דרש אחד החכמים: "חרף העובדה, כי בפרשה זו  אנו קוראים על פרים ובני בקר, עיזים, אלים וכבשים, לא דאג לנו הקצב שלנו, להכין לנו לשבת זו  שבת הקרבנות, בשר טוב ושמן כדי שיצא החמין מדושן כהלכה".

מספר אברהם משה לונץ: " במשפחות הספרדים היו לפעמים נשפי התרועעות ושעשועים עם מנגנים ומחולות של בתולות בלבד, אך לא אצל האשכנזים.. הספרדים החיים יותר חיים טבעיים וגם חכמיהם  זקניהם וחסידיהם  נהנים ומתענגים  מטוב הפרוזדור (כינוי לעולם הזה) הסתפקו בשבתם בקיץ בחצר המרוצף שלפני בתיהם, ויש שאכלו שם סעודת הערב וגם נמו שנתם ואלה שלא היה להם חצר רחבת ידיים ישבו לנוח על גגות בתיהם  השטוחים ומוקפים במעקה.."

תכונה זו הביא בין השאר את אליעזר בן יהודה להתחבר יותר אל בני העדה הספרדית עם הגיעו לירושלים בהעידו כי על טבעיות החיים שניכרת אצל הספרדים.

(מתוך : 'חיי אליעזר בן יהודה', חמדה בן יהודה. 'ירושלים הישנה בעין ובלב', יעקב יהושוע. 'נתיבות ציון וירושלים', אברהם משה לונץ. 'ילדות בירושלים הישנה',יעקב יהושוע. 'זכרונות איש ירושלים', אפריים כהן רייס. )

תגיות: ,