ברית המילה של התינוק העברי הראשון

איתמר בן אב"י

סמוך לברית מילה של   איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, הגיעו שליחו של הרב שמואל סאלנט, רבה של העדה האשכנזית בירושלים , וציין בפניו את הדברים הבאים:

"שמע נא אישי בן יהודה, קראתיך אלי כדי ליעצך לחדול מהטפתך לדיבור עברי בחיי יום יום. קראתיך מאמריך  ה'השחר'.. עט סופר מהיר בידך ודבריך נכנסים ללב. אלא שלא הגיע עדיין הזמן בדורנו לשדד מערכות כאלו שאתה רוצה. גם אנחנו , ברוך ה', יודעי לשון הקודש אנחנו, ואין לנו צורך לחללה בכל ימות החול. חזור בך, ושוב היה נא כאחד מאתנו, ואם אלוהים חננך בכישרון סופר ומליץ, היה מחבר ספרי מליצה ודקדוקים, וה' יהיה בעזרך. אם כזאת תעשה, בני אהיה מוכן להיות סנדק בבריתו של בכורך."

כששמעה דבורה, אשתו של אליעזר בן יהודה על הדברים, הפצירה בו להיענות לפחות לכמה מדרישותיו של הרב, ובלבד שהרב יהיה סנדק.

בן יהודה לא יכול היה לראות בצערה של אשתו, אשר מאז בואה לירושלים נאלצה להתמודד עם קשיים בלתי פוסקים. מתוך חשש לבריאותה הגיב בן יהודה: "אנסה לעשות כרצונך.."

בשבת לאחר מכן לבש בן יהודה את "גוביתו" (מעיל ארוך), התעטף בטליתו המצויצת והלך להתפלל בבית הכנסת של החורבה. הוא עמד בפינה צדדית והתפלל. לאחר מספר דקות נשמעה צריחה וזעקה גדולה בז'רגון:

"כיצד העיז הכופר להיכנס למקום קדוש זה, צא מכאן אפיקורס!- אם לא ירצה בקיתון של שופכין."

אחריה הצטרפו עוד מספר מתפללים קנאים ובבית הכנסת  קמה מהומה גדולה, ובן יהודה נמלט מהמקום. בצער ובבושת הודיע בן יהודה לדבורה שהניסיון לא הצליח, וכך נסתם הגולל על הרב סלנט ועל כל רב רב אחר מהעדה האשכנזית  להיות הסנדק בברית.

משכך, פנה בן יהודה אל רבני העדה הספרדית. במהלך הברית הכול היה כמנהג הספרדים, לרבות עיטורה של דבורה ב"יזמה" ספרדית על מצחה ולרבות בשמים שנוהגים לבשם בהם את מיטת היולדת. אך עם הגעת טכס הברית לקריאת השם, התעוררה תקרית קטנה, כששאל המוהל  את בן יהודה לשמו של הרך הנולד:

ונקרא שמו בישראל?

עבר! קרא בן יהודה בקול

איך? איך? מה השם? חזר השואל

עבר! הרים בן יהודה את קולו

חזר השואל ושאל:

"מעולם לא שמעתי  שם כזה- אין שם כזה נהוג בקהילותינו"

ניסה בן יהודה להסביר כי עבר הוא אבי כל בני עבר, זקן זקנו של אברהם אבינו, אך הקהל לא נרגע:

"מה השגעון החדש הזה מדוע לא לקרואו אברהם, יצחק , יעקב, ראובן יוסף וכדומה?"

גם על השם  איתמר, השם שדבורה רצתה בו, היו מהססים וכדי לשים קץ לוויכוח הציע בן יהודה:

"יהי אם כן בן ציון"

וכך נקרא הילד העברי הראשון: "בן ציון לבית יהודה"

אך על השם איתמר שבחרה לו אימו לא ויתר איתמר ובהגיעו לבגרות אימץ לעצמו את השם.

כיום, יותר ממאה שנה אחרי, הילד העברי הראשון מוכר בעיקר כאיתמר – איתמר בן אב"י – 'הילד העברי הראשון'

(מתוך: איתמר בן אב"י, עם שחר עצמאותנו)