הנהג שפרץ את המצור על הצופים בתש"ח – חלק א'

הנהג שפרץ את המצור על הר הצופים בתש"ח

הניסיון לשחרר את ירושלים מהמצור היה אחד מהסמלים בסיפור של תש"ח. אלא שבנוסף לסיפור של המצור על ירושלים, היה מצור ירושלמי נוסף על שכונות ואזורים בתוך ירושלים כמו: הרובע היהודי, הר הצופים ועוד.

הדרך להר הצופים עברה דרך שכונות ערביות, בעיקר שייח' ג'ראח. יהודים שעלו להר הצופים, שם היו מוסדות האוניברסיטה ובית חולים הדסה, היו חשופים להתקפות ירי ומוקשים, וכך התגבשה מדיניות לנסוע רק באמצעות שיירות, שגם הן, כידוע, לא היו מחוסנות מפני התקפות.

האירוע הבולט ביותר שהתרחש על הדרך להר הצופים באותה שכונה בתש"ח היה 'אסון שיירת הדסה' שהתרחש ב-13.4.48. ניתן לומר שזה היה האסון שגבה את המחיר הכבד ביותר בקרב יהודי ירושלים בתש"ח – 77 יהודים נרצחו. (על כך עוד נספר בפוסט נפרד)

בחודשים לפני אפריל 48, היהודים בהר הצופים היו נתונים להתקפות ירי ולניסיונות חדירה חוזרים ונשנים. עקב כך, הם היו זקוקים בדחיפות לציוד חיוני לצורך ביצור המקום, בנוסף לאספקה של מצרכים בסיסיים כמו מזון וציוד רפואי.

בשל הסכנה בדרך, לא תמיד התאפשר לנהגי המשאיות לעלות להר. היו מקרים שכבר הועמס כל הציוד על המשאיות, וברגע האחרון התקבלה פקודה לא לעלות להר בעקבות מידע מודיעיני על התארגנות להתקפה ערבית בשייח' ג'ראח.

למרות האזהרות והפקודות, בין הנהגים היה נהג שהחליט לעלות להר על אף הסכנה הממשית, ובלבד שהאספקה תגיע לאנשים שבהר. שמו היה בנימין אידלמן. הוא עשה זאת מספר פעמים.

באחת מהפעמים ביום שישי לאחר התפילות בהר הבית, בנימין היה מוכן עם כל האספקה והציוד במשאית בדרך להר הצופים. בנימין כבר ישב בתא הנהג מוכן לתזוזה, כאשר ברגע האחרון הודיעו כי תצפיתנים על הגג בהר הצופים מבחינים בריכוזים גדולים מן הרגיל של ערבים על הכביש בשיח' ג'ראח. בנימין התבקש לדחות את הנסיעה ולא להעמיד את חייו בסכנה. ואכן יותר מאוחר עלו קולות ירי ונפץ מהאזור.

בנימין אידלמן

בנימין החנה את המשאית ליד בית הבריאות ברחוב שטראוס. מדי פעם שאל בנימין במפקדת ההגנה אם יש שינוי במצב, אך נענה בשלילה. משקרבה שעת כניסת השבת וקולות הנפץ והיריות עדיין בקעו ועלו משכונת שייך ג'ראח, בנימין לא ראה טעם בהמתנה נוספת והלך לביתו.

בליל שבת נדדה שנתו של בנימין. הוא היה מוטרד. בנימין ידע שהמטען במשאית חיוני לאנשים בהר הצופים, בייחוד המנות הדרושות לעירויים לטובת המאושפזים בבית החולים. בנימין החליט לעשות מעשה נועז- הוא קם מוקדם בבוקר שבת, ונסע על דעת עצמו להר הצופים.

סיפר בנימין בזיכרונותיו:

"רק ליבי היה מלא שמחה שיצאתי בלא פגע ומילאתי את שליחותי על הצד הטוב ביותר. באזני הדהדו מילים ששמעתי בינקותי מפי אבי-מורי: 'חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה… שלוחי מצווה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם'".

את סיפורו של בנימין הנהג נספר בפוסטים הבאים על רקע אסון שיירת הדסה.