הרווקיה

שכונת עזרת ישראל

עם עליית צעירים מבני העלייה השנייה לירושלים, ביניהם דוד בן גוריון ויצחק בן צבי, שכונת אבן ישראל נבחרה בקרב רבים מהם כשכונה מועדפת. במקום הם הדפיסו את עיתון 'האחדות' אשר שימש כשופר לרעיונותיהם בקרב הציבור הירושלמי.  רבים מתושבי השכונה נמנו על העדה הספרדית, ביניהם: הרב יוסף עוזיאל, אביו של הרב בן ציון עוזיאל, לימים הראשון לציון

מציין בזיכרונותיו יעקב יהושוע, בן העדה הספרדית ותושב השכונה:

"בשכונות אלו קנו להם מושב  גם עולים מרוסיה, צעירים וצעירות 'חלוצים' כפי שנהגו לכנותם. חומר אנושי זה היה  מקובל וחביב עלינו ביותר אף שלא הקפיד על נהגי דת ומסורת. הם לא היו מומרים להכעיס את שכניהם הספרדים, סובלניים והעלימו עין מאותם מעשים קטנים של חלול שבת. בני העלייה השנייה בחרו להתגורר בשכונות ליברליות שכן ידעו כי כאן לא יהיו נתונים לרדיפה קנאית …"

"הם התהלכו בתוכנו  לבושים רובשקות, מכנסיהם  מטולאים, קסקטים מעוכים לראשיהם ורגליהם היחפות נעולות סנדלי עור. היו מרבים בשתיית תה וניזונים בלחם וזיתים. בעיקר היו מרבים לדבר, שטופים בוויכוחים עד שעות הלילה המאוחרות.."

מנגד מספר בן גוריון בזיכרונותיו:

"כשבאתי לירושלים למערכת [עיתון אחדות, ט.ח]  אמרו לי חברי שאני יכול להתגורר בדירתם שהייתה באחת הסמטאות של מחנה יהודה, הרחוב הראשון שמוליך מחוץ לירושלים העירה, ושאלו אותי מה גודל משכורתי. אמרתי: שלושים פרנק לחודש. כעבור חודשים נוכחתי שבסכום זה לא אוכל להתקיים כי ארוחת צהריים בלבד, שאכלתי אצל אחד החברים שלנו, עולה שלושים פרנק לחודש. וכשסיפרתי זאת לחברים שאלו אותי: איזו הוספה אני דורש. עניתי : עוד עשרה פרנק לחודש,

מיותר לומר כי סף גיל הנישואין אצל הישוב הירושלמי היה שונה מזה של אותם צעירים סוציאליסטים. וכך בשכונה התפתחה לה "הרווקיה"- בפי זקני וזקנות ירושלים. עד כמה שהיו רציניים במשך היום , ידעו להשתובב בנשפים ומסיבות  בשירים עברים ורוסים.

מספר יעקב יהושוע כי עליזותן ושובבותן של הצעירות מהעלייה השנייה קסמו לסמינריסטים הספרדים חניכי בתי המדרש למורים אשר היו אמונים על נימוסים מסורתיים. כמה מהם נשאו אותן לנשים. בין הזוגות שנוצרו באותה על רקע אותו מפגש ייחודי: יהודה בורלא ומרים גולדברג אשר עלתה מאודסה.

(מתוך: יעקב יהושע, ילדות הישנה; דוד בן גוריון, זיכרונות)