'ובא לציון גואל'..

הרברט סמואל

לאחר הצהרת בלפור, צצו ופרחו תקוות ושאיפות באשר לעתידו של הישוב היהודי בא"י. מינויו של הרברט סמואל לתפקיד הנציב העליון בא"י נתפס בעיני רבים הגשמת היעוד הממלכתי-יהודי לו העם היהודי ציפה מזה אלפי שנים. מספרים כי לאחר מינויו, תמונתו של סמואל התנוססה בבתים ובמוסדות יהודים שונים, פייטנים חיברו לכבודו שירים ופזמונים שעלו מבתי הכנסת בשעת תפילה, בשבתות ובמועדים ממש כדוד המלך. דמות דיוקנו אף בלטה על חפצי אומנות ריקמה.

אף למשפחתו נערך כבוד של מלכים; במהלך שנות כהונתו של סמואל, ביקר אחיו סטיוארט סמואל  בדמשק ונתקבל בכבוד מלכים ברובע היהודי: הוקמו לכבודו שערי תפילה, ערכו לו סעודות בבתי 'אלופי יהודי דמשק' לילה לילה בימי שהותו שם, ובשבת נערכה לו תפילה חגיגית בית כנסת מנשה לכבודו.

נדמה כי ההתרגשות סביב סמואל כשליט יהודי על ארץ ישראל בפעם הראשונה מאז ימי החשמונאים  הגיעה לשיאה כאשר בשבת נחמו בית כנסת החורבה קרא סמואל את ההפטרה בנוכחותם של הרבנים הראשים וגדולי העדות השונות. מספרים כי כאשר הגיע לפסוק "נחמו נחמו עמי"  זלגו דמעות מעיני המתפללים. רישומו של אותו אירוע זכור היטב  עד היום  ומושרש היטב אצל רבים מבני ירושלים. לרבים מהמתפללים סמואל נראה היה בעיניהם הרבה יותר מפקיד בריטי, כ"א שליח המגשים את חזון הנביאים וגאולת ישראל בין דימויים שניתנו לו: ישעיהו הנביא.

שמואל בריסקר, איש העלייה השנייה  אשר היה נוכח בחורבה באותה שבת מפורסמת, סיפר:

" כי נדמה היה אז לרבים מן הקהל הרב והמגוון שנכח שם כי אין אדם זה בעל הפנים האצילים בא כוחה לבריטניה הגדולה ואין זה קולו של נציב אימפריה הבריטית, אלא זה שליחו של עם ישראל וזה קולו של ישעיהו הנביא המדבר אל ירושלים ומבשר את גאולתה"

למחרת היום כתב סמואל לאימו:

"אפילו אני כרציונליסט לא יכולתי להתאפק מהתרגשות כשקראתי באזני בני עמי נחמו נחמו עמי"

מסתבר שתחושות ההערצה של סמואל היו הדדיות; בהזדמנות אחרת כשביקר בארבעת בתי הכנסת הספרדי ברובע היהודי, התלווה אליו יצחק עבאדי, המתרגם הראשי של ממשלת המנדט. בדרך לבית הכנסת הצביע עבאדי על אחד הבתים בו נולד ועל הסמטאות בהן התגורר בילדותו. בתגובה השיב סמואל, בצער "לי לא הייתה הזכות להיוולד בסמטאות קסומות הוד אלה."

מאז קום המדינה ביקר סמואל פעמים אחדות בארץ והרצה בה שורה של הרצאות. הוא שמר על קשר עם ידידיו והיה פעיל בהנהלת חברת החשמל ובאוניברסיטה העברית ואף היה בין מאתרי המקום של גבעת רם לצורך בניית האוניברסיטה במקום החלופי.

לאחר קום המדינה, כאשר נערכה מסיבת בבית הלורדים בלונדון לכבוד המשלחת הפרלמנטרית הישראלית, שליח ישראל ציין כי היו לישוב היהודי חילוקי דעות עם שלטונו של הנציב, ובכ"ז תמיד רואים אותו כאחד ממניחי היסוד של מדינת ישראל.

(מתוך: אלחנני אברהם, ירושלים ואנשים בה; שמואל אזרחי בריסקר, בניתי ביתי)