חקלאות ירושלמית במוצא

באחד מהפוסטים האחרונים הוזכרה משפחת יהודה, שבלטה בתרומות למוסדות דת וחסד ובנישואים-בינעדתיים. לכך יש לציין להוסיף תחום נוסף פורץ דרך בירושלים של אמצע המאה ה-19 והוא חקלאות יהודית.

כולנו מכירים את השכונות הראשונות שקמו מחוץ לחומות לקראת סוף שנות השישים של המאה ה-19, מעשה מרשים בפני עצמו שנעשה ע"י קבוצות שונות מקרב הקהילה הירושלמית. מעשה לא פחות הרואי ונועז היה הרעיון להקמת התיישבות חקלאית. מדובר על יוזמה של התיישבות חקלאית הרחק מהעיר העתיקה על אדמות מוצא (היום נקרא בית ילין – ע"ש יהושע ילין).

הדמות המרכזית שמזוהה עם היוזמה לקנייה ועבודת האדמה הייתה בן למשפחת יהודה המדוברת, שאול יהודה, בנו של שלמה יחזקאל. שאול עשה זאת בתמיכתו ובעידודו של אביו, מתוך האמונה במצוות יישוב א"י.

אך הייתה בעיה עם הקנייה, שכן אסור היה לנתינים זרים לקנות שטח אדמה ובני משפחת יהודה היו נתינים בריטים. מה היה הפתרון? הקרקעות שנקנו במוצא הועברו באופן רשמי ע"ש נתינה עות'מאנית מהמשפחה בשם: כאתון, (בת דודו של שלמה), אך בפועל האדמות היו בחזקת המשפחה. במשך ארבע שנים שאול עבד את האדמה. יהושע ילין, גיסו, הצטרף אליו לעבודה החקלאית ולבנייה במקום. הם הקימו ביחד בית קפה גדול, אורוות לסוסים, רפת לבקר ובית מלון- זהו הבית במוצא המוכר כיום כ"בית ילין".

שאול היה שוהה בכפר במוצא במשך כל ימי השבוע כדי לפקח על עבודת האדמה, כרמי הזיתים, הגפנים והגינות, ורק בערבי שבתות וחגים היה חוזר לביתו. שאול לא הספיק להגשים את שאיפותיו החקלאיות, בחורף אחד, בערב שבת, כאשר שב הביתה לאחר שבוע של עבודה חקלאית, הפתיע אותו גשם סוחף, הוא הלך את כל הדרך עד לעיר העתיקה וכאשר הגיע, היה רטוב עד לשד עצמותיו. יותר מאוחר הוא חטף דלקת ריאות וקדחת עזה, ולאחר מספר ימים נפטר כאשר הוא בן 24 שנה בלבד.

יצחק יהודה, האחיין של שאול סיפר בצער בזיכרונותיו:

"הנה כי כן העובד ובונה היישוב הראשון נפל חלל על מזבח היישוב ושום אחד מהבונים החדשים לא זכר אותו"
שאול נפטר בשנת 1864. שנתיים מאוחר יותר הותרה ע"י הממשלה רכישת קרקעות ע"י נתינים זרים.

כאתון, בעלת האדמות באופן רשמי הגישה בקשה לקאדי בדבר ההעברת הבעלות לידי הבעלים האמיתיים, שלמה יחזקאל יהודה. היא הסבירה כי למרות שהיא באופן רשמי "קנתה" בכפר מוצא 11 חלקות אדמה, הכסף הגיע משלמה יחזקאל יהודה, וכי בכל אותן שנים הוא באמת החזיק באדמה, על כן היא מבקשת להעביר את הבעלות על האדמה לידיו.

לשם הוכחת הבעלות דרשו השלטונות להביא עדויות של תושבי הסביבה (אבו גוש) שאכן משפחת יהודה החזיקה באדמות בכל אותן שנים. איך אפשר להביא עשרות פלאחים ושייח'ים מאבו גוש עד ירושלים רק כדי להעיד על החזקה של משפחת יהודה במקום?

מספר יצחק יהודה בזיכרונותיו כי הגיעו אנשים מהכפר למשרד של הקאדי, כאשר לאחר עדותם הם הוזמנו להתארח בבית המשפחה בירושלים, שם נערכו להם סעודות גדולות, בהן הוגשה יורה גדולה מלאה תבשילי אורז ובשר. לאחר סעודה דשנה הוענקו להם חבילות של טבק לעשן ו"מעות קטנות" להוצאות בעיר. את ה"חינגה" הזו עשו בני יהודה כל ערב במשך חודש שלם!

מספר יצחק יהודה בזיכרונותיו:

"העניין הזה הוגיע אותו [בנימין יחזקאל] מאוד, היה עליו להביא את כל האיכרים אשר מכרו בשטרות ולהעמידם לפני בית משפט ושם יודו על העברת הנכסים ההם על שם זקני … העניין הזה היה לא יום ולא ליומיים – אז נערכו סעודות גדולות לאיכרי מוצא, אורז בשר ולחם באגנים גדולים אשר היו כביסה, כדרך הערבים לאכול יחד בצלחת אחת וישבו במסיבה חבורות חבורות".

ככה הצליחו בני משפחת יהודה להוציא שטר מקנה רשמי על שם ר' שלמה יחזקאל יהודה, אשר אושר ע"י המופתי טהאר אפנדי והשייח' מוסטאפה אבו-גוש.

יש לא מעט הרואים ביוזמה החקלאית של משפחת יהודה בכפר מוצא כהתיישבות יהודית חקלאית משמעותית ראשונה בעת החדשה. למרבה הצער, הסיפור המשפחתי פחות מוכר בדפי ההיסטוריה, כפי שציין יצחק על רקע סיפור פטירתו של שאול:

"הנה כי כן העובד ובונה היישוב הראשון נפל חלל על מזבח היישוב ושום אחד מהבונים החדשים לא זכר אותו"

הסיפור החקלאי-יהודי בירושלים במוצא הוא אחד מהכתרים שניתן לקשור למשפחה, ובצדק רב!
ישנו כתר נוסף והוא לימודי המזרחנות. משפחת יהודה הניחה אבן פינה בלימודי מזרחנות בירושלים והעמידה מקרבה לא מעט מזרחנים ידועי שם בארץ ובעולם, כולל העולם הערבי אשר הוזכרו באחד מהפוסטים האחרונים: אברהם שלום יהודה ואחיו, יצחק יחזקאל יהודה.