סכסוך שכנים והסתבכות עם הקונסול

יהושע ילין, מחשובי העדה האשכנזית בירושלים של המאה ה-19, מספר כי חמיו- ר' שלמה יחזקאל , יהודי עשיר מעיראק, קנה בית ברחוב היהודים ברובע היהודי לצורך מגורים ולשם בנית בית כנסת ובית מדרש. בשל העובדה שהרובע בנוי על מדרון של הר, קרה לא מעט פעמים שבתים הבנויים במעלה ההר רצפתם משתווית עם תקרת הבתים הבנויים במורד ההר. כך היה עם אותו בית שקנה ר' שלמה- החלונות באחד החדרים בבית זה השקיפו בדיוק על גג חדרו של יהודי נתין אוסטרי בשם ר' צדוק הלוי. על גבי אותו חדר אשר השקיף לגגו של ר' צדוק, החליט ר' שלמה לבנות חדר נוסף ולהקדיש אותו לבית כנסת ולישיבה לקהל חסידים העוסקים בלימוד קבלה ובתפילה בכוונות ע"פ סידור האר"י. לישיבה זו קרא: "חסד אל" (בדומה לישיבת בית אל שהוקמה מוקדם יותר). יום יום הגיעו תלמידים להתפלל וללמוד בישיבה, ובתמורה קיבלו סכום כספי קבוע אותו הקציב בעל הבית. טרם פתיחת החלונות בחדר הנוסף שהשקיפו גם הם לגגו של ר'צדוק בא ר' שלמה עם שכנו בדברים והלה הסכים תמורת סכום כספי להניח לשלמה לפתוח את החלונות לרווחת הלומדים. לאחר זמן, חזר בו ר' צדוק מעניין פתיחת החלונות, המציא תואנות שונות על מנת למנוע פתיחת החלונות. כל ההפצרות של ר' שלמה בפני ר' צדוק לבוא איתו ולדון בפני בית דין לא הועילו. בשל היותו נתין אוסטרי, הגיש ר' צדוק קובלנה בפני הקונסול האוסטרי, אך בשל העובדה שר' שלמה היה נתין אנגלי, הקונסול האוסטרי בא בדברים בפני הקונסול האנגלי על הנזק שנתינו ר' שלמה גרם לנתינו האוסטרי ר' צדוק. לאחר שהראה ר' שלמה לקונסול האנגלי את כל הזכויות שיש לו במקום כמו פתיחת החלונות בחדר התחתון ועל הסיכום שסיכמו ביניהם, טען הקונסול האנגלי בפני האוסטרי כי הצדק עם ר' שלמה. למרות זאת, עמיתו האוסטרי לא נח ולא רגע וטען בתוקף כי הצדק עם ר' צדוק וכך כל אחד מהקונסולים עמד על דעתו בתוקף. ילין מספר כי בערה אצל הקונסול תאוות הניצחון ועל כן לא נח ולא רגע עד שפנה לשלטון העותומאני המקומי כדי שיורה על אי פתיחת החלונות. הממשל העותומאני טען כי אין זה מעניינו, ואינו נוהג להתערב בעניינים שבין שתי רשויות זרות (אנגליה ואוסטריה). ומשכל ניסיונותיו של הקונסול האוסטרי לא צלחו, יעץ לנתינו ר' צדוק להסתיר בביתו את כל חומרי הבניין הדרושים לסתימת החלונות ובעת שכל היהודים לא נמצאים במקום יוכל לבצע את זממו. וכך היה- בשבת בוקר בעת שכל היהודים היו בבית הכנסת הביא ר' צדוק ארבעה פועלים כדי לבנות קיר שיסגור את החלונות התחתונים והעליונים, עוד לא סיימו את העבודה וכבר רץ ר'שלמה לקונסול האנגלי. הקונסול הגיע עם שומרי הראש שלו למקום ואיים בפתיחת ירי אם לא יפסיקו את העבודה. הבנאים ברחו מהמקום. במוצאי שבת התאספו בני המשפחה  וביניהם יהושע ילין והרסו את הקיר בעזרת מוטות עץ שדחפו מהחלונות התחתונים.

יהושע ילין, בהיותו נתין אוסטרי, וחתנו של ר' יחזקאל היה הזדמנות נהדרת בשביל ר' צדוק לחיסול חשבונות. ר' צדוק הלך לקונסול והלשין בפניו כי יהושע ילין נתינו עזר להרוס את הקיר שהקונסול הורה לבנות. מיד שלח הקונסול את שומרי ראשו לתפוס אותו, לשלוח אותו ליפו ומשם באונייה לוינה ולדון אותו כמי שמורד במלכות. למזלו של ילין באותו מעמד עמד ידיד של ר' שלמה אשר מהר לספר זאת לילין. ילין רץ מהר לביתו של חמיו והתחבא בתוך תיבה גדולה בה היו מאחסנים תבואה  לכל השנה.

לאחר מספר ימים התברר כי אין רשות לפקיד של הקונסוליה להיכנס לביתו של נתין מקונסוליה אחרת, ולאחר שחמיו נתן בקשיש לשליח של הקונסול כדי שיודיע לו כי לא מצא אותו העז ילין לצאת מהתיבה ולהסתובב בבית חמיו. מהבית עדיין לא יכול היה לצאת מאחר הקונסול העמיד שומרים בכניסה לבית כדי לתופסו, משלא עלה בידו איים על אביו, דוד ילין,  להביא את בנו אליו, אך האב  טען בפניו כי בנו כבר לא ברשותו. הקונסול לא התרצה והכניס את דוד ילין למחבוש למשך שלושה ימים, עד שאשתו, ליבא, איימה על הקונסול שאם לא ישחרר את בעלה תגיש מחאה נמרצת לממשלה בוינה. לבסוף, הוציא הקונסול את דוד מהמחבוש וקרע מול עיניו את תעודות הפספורט שלו ושל אשתו וטען כי מהיום אינם עוד נתינים אוסטרים ואינם תחת חסותו!

אביו יצא לחרות אך יהושע עדיין מפוחד וחושש נשאר בתוך בית חמיו עוד כחודש עד שנודע לו, לשמחתו, כי הקונסול מת.

אז יצא לחופשי והקונסול האנגלי קיבל עליו את חסותו.