בן זכר נולד בקאבינט הבריטי
פקסמיליה של ההצהרה בספריה הבריטית
בדרך להצהרת בלפור- מזיכרונות חיים וייצמן.
ב-11.2.1917 נבחר חיים וייצמן לנשיא הפדרציה של ציוני אנגליה. באותה שנה הוא היה מודאג מן ההתעניינות הפעילה שגילתה ממשלת גרמניה תוך חשש שהיא מנסה לנצל את הציונות למטרותיה.
אז נפוצו שמועות, לא בלתי מבוססות, שהגרמנים עומדים לפרסם הצהרת תמיכה בשאיפות הציוניות באזור. וייצמן הביא את הדיווחים המטרידים הללו לידיעתו של משרד החוץ הבריטי תוך ניסיון יצירת שיתוף פעולה בנושא על בסיס אינטרסים משותפים. כחלק מהניסיון של שיתוף פעולה ציוני-בריטי, נכתב המסמך המכונן שלימים ייקרא 'הצהרת בלפור'.
נחום סוקולוב ניסח את הטיוטה הראשונה של ההצהרה הציוניות. טיוטה זו הוגשה ב-3 בספטמבר לעיונו של קבינט המלחמה (בנוסף לשתי גרסאות מתוקנות). באותו קבינט ישב יהודי בשם אדווין מונטגיו, השר לענייני הודו אשר היה "אנטי ציוני יהודי מתבולל", בלשונו של וייצמן.
מונטגיו לא האמין במסגרת לאומית לעם היהודי ועל כן ניסה למנוע את אישור ההצהרה או לרוקנו מתוכן עד כמה שאפשר.
וייצמן היה מודאג, כפי שציין בזיכרונותיו:
"אין אנו יכולים להתעלם מן השמועות, הנותנות מקום להשערה כי אנגלי רם מעלה בן דת משה, שאינו שייך לקאבינט המלחמה, יעמוד בישיבת הקאבינט על ההשקפה האנטי ציונית."
וייצמן רצה להיכנס לישיבה על מנת להדוף את הטענות של מונטגיו, אך נאמר לו שנאסר על כל אדם פרטי להיכנס. המזכיר של דיוויד לויד ג'ורג, ראש הממשלה, הציע לו לחזור למעבדה והכל יבוא על מקומו בשלום.
וייצמן לא היה רגוע. הוא לא היה מסוגל לחזור למעבדה. הוא הלך לאחד החדרים בסמוך. הסתבר שבמהלך הישיבה, נאם מונטגיו נאום נלהב נגד ההצהרה. כשסיים את דבריו, באלפור ולויד ג'ורג' שלחו שליחים לקרוא לוייצמן על מנת לענות למונטגיו, אך הוא לא נמצא.
"הם חיפשו אותי בכל הפינות- ואני שרוי הייתי במרחק דלתות אחדות במשרדו של אורמסבי גור. הפסדתי הזדמנות רבתי.."
כידוע, ההצהרה אושרה אך בשינוים משמעותיים. כך בנוסח הראשון נכתב: "ארץ ישראל תיכונן מחדש כבית לאומי לעם ישראל" ואילו בנוסח המתוקן נכתב "ייסוד בית לאומי יהודי".
"איני צריך לומר שגם נוסח שני זה, עם כל הקיצוצים והסירוסים שבו, היה מאורע עצום בהיסטוריה הגלותית של היהודים, והיה גם גלולה מרה שהמתבוללים היהודים היו צריכים לבלוע.."
בשעה שאושר הנוסח הסופי, וייצמן המתין בחוץ ואז מארק סייקס (מהסכם סייקס-פיקו) הוציא את התעודה בקריאה לוייצמן: "ד"ר וייצמן, בן זכר"!
"אכן- בתחילה לא מצא הבן חן בעיני, לא לנער הזה התפללתי. אך ידוע ידעתי כי יוצאים אנו למסע גדול".
אכן, מיום אישורה של הצהרת בלפור נפתח פרק חדש ומשמעותי בהיסטוריה של העם היהודי, פרק אשר יסלול את הדרך המדינית והמעשית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
בצילום: בספרייה הבריטית בלונדון, פקסמיליה של ההצהרה (הכי קרוב שיכלתי להגיע). כ"ט נובמבר 2016.
