גן העיר הראשון

גן דניאל, ע"ש דניאל אוסטר. לשעבר גן העיר

כיום, גנים עם עצים נוי, דשא וספסלים בערים אינם חידוש גדול, אך במאה הקודמת מציאות זו הייתה בגדר חידוש וצו'פר של ממש לתושבי העיר, כמו שמספר אברהם מרדכי לונץ על הקמת הגן הראשון בעיר ע"י העיריה:

 "ולמען היטיב את מצב הבריאות בעירנו כונן בית המועצה כר נרחב אשר לפני מקלט הרוסים אשר היה היה מאז ומעולם מרבץ לגמלים וחמורים ומלא אשפה ודומן, גן טיול ונחמד שעריו פתוחים לכל איש ופעמים בשבוע ביום הראשון  וביום השישי ינגנו מנגני הצבא להנעים את רוח הבאים להנפש בו מעמל היום"

אותו כר נרחב היינו הגן שנמצא היום סמוך לעירייה המכונה גן דניאל אוסטר.

מספרים כי הגן היה מרשים ביופיו עד שמי שהגיע לירושלים, בכניסתו חשב שהוא נמצא באחת מהערים הגדולות של ערי אירופה.

 מעבר ליופיו, הגן שימש כמקום חוצה עדות, דתות ומגזרים. מספר יעקב יהושוע, כי אל המקום היו מגיעים "החופשיים" מכל העדות אלו שלא הקפידו על המצוות ע"מ "לשתות סגריה" יחד עם ספל קפה ולהנעים את זמנם לצלילי הניגונים של התזמורת הצבאית העותומנית

  העתון הערבי אל קודס (9.3.1909) מספר כי מפקד הצבא הטורקי שלח את התזמורת הצבאית לגן העיר להשמיע את מיטב מנגינותיה לרגל חג פורים לכבוד היהודים- מה שהביא לקירוב הללבבות וביטא את שיווין הזכויות בקרב הנתינים העותומנים.

אותה תזמורת של מנגנים, שמעטים מהם ידעו קראית תווי נגינה, הייתה בשורת המוזיקה הראשונה לירושלים באותם ימים. יותר מאוחר הגיע לירושלים כמנצח על התזמורת מנצח תורכי .

לאותו מנצח תורכי היה חבר מוזיקאי יהודי, אהרון ינובר, שכונה 'הכלי זמר המשובח ביותר בעיר' ממנו למד כמה ניגונים עממים יהודים. במשך מספר חודשים הנהיג המנצח התורכי את הנגנים, לנגן בגן ניגונים יהודים בעיר גם  ובמיוחד בשבתות (!) להנאת הציבור היהודי.  בתוך הניגונים שלמד מחברו היהודי הייתה גם מנגינת התקוה. התורכי לא ידע מה טיבה של אותה מנגינה ושהיא אסורה לבוא בקהל כמו בכל דבר הנוגע לציונות.

ההמון היהודי היה נוהר לגן העיר ל'עונג שבת' מצויד בגרעיני דלעת ואבטיחים, יושב ונהנה לשמע לצלילי המוזיקה.

אך לא לכולם הדבר הסב נחת..

אנשי נטורי קרתא החלו לחשוש לחילול שבת מחמת קניית גרעינים מהרוכלים הערבים שהיו סמוך לגן ובכלל אין דעתם הייתה נוחה בשעשועי ההמון . בסופו של דבר ניגוני התזמורת הופסקו. יש המייחסים זאת לסילוקו של אותו מנצח חובב יהודים למקום אחר ויש המייחסים זאת ללחץ הרבנים.

בתקופה הבריטית חזרו ניגוני התזמורת להישמע שוב בגן. מספרים, כי לאחר הכיבוש הבריטי כשבמקום ניגנה תזמורת פרטית, הושמע "ההמנון הציוני" בעקבות כך רגזו חברי המועדון הערבי הספרותי  "אל מונתדה אל אדבי" ויצאו במחאה כנגד השמעת ההמנון. ואכן השלטונות אסרו את השמעת ההמנון. על מעשה זה השבועון הערבי "אל כוכב "פרסם כרוז תודה רשמי לבריטים על שהתחשבו ברגשות הערבים.

(מתןך: ירושלים תמול שלשום, יעקב יהושוע. בלב ירושלים, שמואל אבן אור, יהואש ביבר. דרך שופט בירושלים, גד פרומקין)