המלחמה על הבית
רחוב אור החיים
מספר ימים לאחר עזיבת הבריטים את ירושלים וא"י בכלל, הכנופיות הערביות בעיר העתיקה פרצו בהתקפה גדולה על הרובע היהודי שנמשכה יומיים באופן רצוף. תוך כדי ההתקפה נכבשו ונהרסו בתים של האוכלוסיה האזרחית והיה צורך לפנות את האזרחים. מי שיכל לצאת לבדו יצא בחיפוי לוחמי הרובע ואילו האנשים המבוגרים יצאו בעזרת הלוחמים.
במהלך ההתקפה, אחד מהתושבים המבוגרים בשם יהודה לוי, אשר גר ברחוב אור החיים, סרב לעזוב את הבית בטענה שרגלו כואבת ואינו יכול לקום. אהרון לירון, אחד מלוחמי הרובע מספר כי הוא גער בו באידיש והסביר לו כי הערבים בפתח וכבר מתחילים לירות. ר' יהודה עמד בעקשנותו "אני זקן- ויהיה מה שיהיה, לי לא יקרה דבר" כאשר לירון המשיך לצעוק עליו ביתר תקיפות התחנן בפניו ר' יהודה: "האט רחמנות אויף מיר" (רחם עלי באידיש). בשלב מסויים לירון הוציא אותו מהמיטה בידיו בעל כורחו. לוי טען כי הוא צריך ללבוש את המכנסיים שכן אינו יכול לצאת ערום. אשתו ולירון סייעו לו ללבוש את המכנסיים בזריזות. לירון לקח אותו פעם נוספת אך שוב, לוי עצר בעדו וביקש חגורה. בסערת הקרב והיריות לירון לא יכל להחזיק עוד מעמד, תפש אותו ונשא אותו החוצה כמו שנושאים תינוק על הזרועות. תוך כדי ריצה לירון החליק ונפל, הוא קם והמשיך בריצה תוך כדי ירי בלתי פוסק והצליח להגיע בשלום למקום מחסה בארבעת בתי הכנסת.
למחרת לירון חזר לארבעת בתי הכנסת ושמע מהזקן כי לאחר שלקח אותו מהבית שלו בסערת הקרבות, הוא חזר ביחד עם אשתו לנעול את הבית ואשתו נהרגה שם.
(מתוך- אהרון לירון, ירושלים העתיקה במצור ובקרב)