זיכרונות בדרך לכ"ט נובמבר

אבא אבן וחיים וייצמן בוועדת אונסקו"פ

בדרך לכ"ט נובמבר- מתוך זיכרונות אבא אבן.

בספטמבר 1946 לאחר שרות במודיעין הבריטי, אבא אבן הצטרף למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. באותה ימים הלכו והחריפו מעשי החבלה והאלימות בין יהודים לבריטים, ובפברואר 1947 החליטו הבריטים על מסירת א"י לידי האו"ם. ההנהגה הציונית עוד משנת 1937 (ועדת פיל) תמכה ברעיון החלוקה. לקראת מושב העצרת האו"ם באפריל 1947 קיבל אבן את תפקידו כשליח ציוני עצמאי.

אז באותם רגעים הוחלט שצירים ציונים יחלקו ביניהם את מפת העולם וינסו להשיג את תמיכתן של ממשלות לצורך השגת תמיכה ברעיון החלוקה. בחלקו של אבן נפלו מדינות דוברות צרפתית. במהלך מסע הביקורים שלו במערב אירופה נקרא להגיע לניו-יורק על מנת להכין את הטיעון הציוני לפני העצרת באו"ם. אבן עזב את הדירה בלונדון "לבלי שוב עוד אליה לעולם" ובפעם הראשונה חצה את האוקיינוס האטלנטי.
באותה עצרת באו"ם הוחלט לשלוח ועדה מיוחדת ע"מ לבדוק את סוגיית א"י או Palestine. הוועדה יצאה במאי 1947 עם שני קציני קישור יהודים (אבן ודוד הורביץ) בעוד שהערבים סירבו בבוז למנות קציני קישור משלהם.

הישיבות של הוועדה התקיימו באולם ימק"א בירושלים תוך שמיעת עדויות של מנהיגים יהודים וערבים. בזמן שהות הועדה בארץ התרחשו מספר אירועים דרמטיים, כמו תליית שלשה לוחמי האצ"ל, ובתגובה תליית שני סרג'נטים בריטים ומלכוד הגופות. אך המשמעותי ביותר ביחס לעבודת הוועדה היה פרשת ספינת אקסודוס כאשר יהודים שניצלו מהתופת הנאצית הוחזרו בכוח ע"י חיילים בריטים לספינה בנמל חיפה ע"מ להחזירם לאירופה. חלק מחברי הועדה היו נוכחים ברציף בנמל חיפה, מספר אבן:

"בעוד סאנדסטרום , בריליי וגראנאדוס (חלק מחברי הוועדה, ט.ח) צופים במבצע המבעית הזה, חיכיתי אני לשובם לירושלים במתח גדול. כשחזרו היו חיוורים מרוב חלחלה. הייתה לי הרגשה שלמעשה נפח המנדט הבריטי את נשמתו ביום ההוא. יכולתי לראות שסאנדסטרום, גראנאדוס ובריליי חושבים על נקודה אחת בלבד: אם רק כך יוכל המנדט הבריטי להימשך, מוטב יהיה שלא להמשיך בו כלל."

כך לאחר עזיבת חברי הוועדה את ארץ ישראל התחזקה בהם ההכרה שהמנדט הבריטי נחרב. בז'נבה הוחלט ע"פ רוב חברי הוועדה לחלק את א"י לשתי מדינות. אבן והורביץ הגיעו לחדרו של בן גוריון להעביר את הבשורה המשמחת לבן גוריון. אך באופן מפתיע או לא, ראשו היה במקומות אחרים. בן גוריון היה טרוד בפעולות האצ"ל והלח"י; "אנו מוכרחים לרסן את הפורשים."

הוא לא היה לא מסוגל להקדיש קורטוב של מחשבה לבשורה הדרמטית עד שרגע לפני שעזבו את החדר שלפו שני מבשרי הבשורה את הקלף המנצח ע"מ לעורר הדים- הנגב.

"ממש לא יכולנו לזכות בתשומת לבו. התחלנו לשאת רגלינו אל הדלת אלא שאז שמענו את קולו של בן גוריון דולק אחרינו: "מה זה אמרתם? מדינה יהודית הכוללת את הנגב? מדוע לא אמרתם לי את זה קודם? עתה הבריקו עיניו בתחושה של קרב , וקווצות השער כמו סמרו".

אבא אבן מאחורי חיים וייצמן מול ועדת אונסקו"פ בימק"א, מקור: ויקיפדיה.

לפני צאתו של אבן לניו יורק כדי לקדם את ההצעה בעצרת הכללית של האו"ם, הוא קיים שיחה עם עבד אל –רחמאן עזאם פחה, המזכיר הכללי של הליגה הערבית. הורביץ ואבן נפגשו עם עזאם בדירת המלון שלו באנגליה בתיווכו של עיתונאי יהודי- בריטי. הם דיברו אתו על התגשמות הצעת הועדה באו"ם ועל הרעיון לשיתוף פעולה. עזאם דחה את הדברים והסביר כי הם לא יקבלו דבר בדרך של פשרה או שלום כי אם בכוח הנשק. השיחה התקיימה באווירת גינוני נימוס אך תוכן השיחה היה לוחמני.

"כבדי משקל היו דבריו בשבילנו. נראה היה עזאם מעלה על זיכרונו את חילות צלאח אל- דין המסתערים על מבצרי הצלבנים בימי הביניים…הוא היה שלו ובוטח; ואישית יכול היה להרשות לעצמו לנהוג בנימוס . מאחר שצעיר הייתי בדיפלומטיה, נדהמתי לנוכח הסתירה בין האווירה לתוכן הדברים ("אנו ננסה להשמיד אתכם, שמה תשתה עוד כוס תה")"

לאבן זו הייתה השיחה האחרונה עם נציג ערבי רשמי לפני שהדברים התגלגלו לעצרת הכללית. לאחר אותה שיחה הבין אבן כי מתקבל על הדעת שהעם היהודי יצטרך לחשל את העצמאות שלו "בכור ההיתוך הלוהט של המלחמה".

שתי תחזיותיו של אבן באותה שיחה התגשמו, ההצעה התקבלה בעצרת הכללית, ואכן הדרך לעצמאות ישראל הושגה במאבק דמים.