הראשון לציון בין חלוצי מגיני ירושלים- מנפוליאון ועד תש"ח
מספרים כי בעקבות פלישת נפוליאון לארץ ישראל העלילו הערבים על יהודי ירושלים שהם מסייעים לאויב הצרפתי. בעקבות זאת, היהודים נאלצו לפדות את עצמם בסכום כספי גבוה. המוסלמים החליטו שבהגיע נפוליאון לשערי העיר יעשו כלה ביהודים וישמידו את כל הקהילה ללא שריד ופליט. למזלם של היהודים הודיעו מספר מוסלמים את הדבר לראשון לציון הרב מרדכי מיוחס שהיה רופאם. הרב כינס מיד את היהודים תושבי העיר מקטון ועד גדול ברחבת הכותל המערבי בתפילה לאלוקים שיגן על עיר הקודש מיד הצרפתים הבאים לצור עליה. לאחר התפילה הציע הרב מיוחס למושל ירושלים לבצר את בדק החומות ולחפור חפירות ותעלות חדשות, ואף הבטיח שכל היהודים יבואו לעבוד בביצורים אלו חינם אין כסף. שלטונות העיר העריכו מאוד את הצעת הרב והטילוה כפקודה על כל תושבי העיר. הראשל"צ, הרב מיוחס, השתתף בחפירות כשמעדרו בידו יחד עם כל המבוגרים שחויבו לתרום את תרומתם בביצור העיר, ועודד בדבריו את היהודים שעסקו בעבודה זו. כשמושל ירושלים ביקש ממנו להרבות בתפילות לשלום עיר הקודש, ניחמהו הראשל"צ מיוחס שנפוליון לא יבוא בשערי העיר. כשהמושלים ראו את מסירות היהודים ונאמנותם לשלטונם סר החשד מלבם ונוכחו לדעת שזו הייתה עלילת שקר.
במהלך ניסיונותיו השונים של נפוליאון בכיבוש הארץ פנה אל יהודי ארץ ישראל בכרוז מיוחד כאל היורשים החוקיים של ארץ ישראל. הוא יצא בקריאה שיעזרו לו בגוף וברכוש ויתלכדו סביב דגלו, ותמורת זאת הבטיח להם להחזיר את להם את ארץ ישראל ואת ירושלים העתיקה ולאפשר הקמת מדינה יהודית. "…חושו! זהו הרגע, אשר ייתכן כי לא ישוב במשך אלפי שנים, לדרוש את השבת זכויות האזרח שלכם בין תושבי העולם, אשר נמנעו מכם באופן מביש במשך אלפי שנים, את קיומכם המדיני כאומה בין האומות, ואת זכותכם הבלתי מוגבלת והטבעית לעבוד את השם אלוהיכם בפומבי ולדור ודור ". יהודי ירושלים לא שעו לקריאתו ונותרו נאמנים לשלטון התורכי. כעבור זמן מה פרצה במחנה הצרפתים מגפה והמצביא נפוליאון הוכרח לסגת עם צבאו מצרימה. עם היוודע דבר נסיגת נפוליאון וצבאו רבתה השמחה בירושלים, והיהודים נהרו אל הכותל המערבי לתת שבח והודיה לה'. המושלים העות'מאנים האמינו שרק תודות לתפילות היהודים על יד הכותל המערבי ניצלה ירושלים מחורבן והאויב סר מעליה.
הפעם הבאה שהראשל"צ נמנה בין מגיני העיר היה בתש"ח.
דוד שאלתיאל, מפקד חטיבת עציוני מספר כי ביום הקמת המדינה, קיבל משני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, היתר לעבוד בביצורים בליל שבת, שכן מדובר היה בלילה שאחרי נפילת גוש עציון, גדוד של הלגיון הערבי חנה במבואות הדרומיים של ירושלים והשטח היה חשוף לגמרי ללא ביצורים.
במהלך נסיעתו בעיר, ראה שאלתיאל באחד המבואות של ירושלים יהודי זקן סוחב אבן עצומה. התקרב שאלתיאל לראות את הזקן, ומשהתקרב הכירו: "ואני רואה- הרב עוזיאל! ואני אומר לו: כבוד הרב, מה אתה עושה כאן? זה לא תפקידך וזו לא עבודתך. אני זוכר שהוא אמר לי: הבט, היום נתתי היתר לעבוד בשבת. אם היהודים לא יראו אותי שאני באמת עובד בשבת, אולי לא יאמינו שהיום חילול שבת זה קידוש שבת". זה אחד הדברים שאני בוודאי ובוודאי לא אשכח, כי זה אחד ממעשי הגבורה של תש"ח"
(מתוך: מתוך: ירושלים בין החומות, אברהם בן יעקב. הראשונים לציון, אברהם אלמאליח, ירושלים תש"ח, דוד שאלתיאל)