כיכר הבכי

בניין ועדת שביתת הנשק

בשנים 1948-1967 ירושלים היית חצויה בין ירדן לישראל ע"י קו גבול שכונה הקו העירוני. נקודת המעבר היחידה הייתה מעבר המכונה  "מעבר מנדלבאום" ע"ש שמחה  מנדלבאום, שהקים במקום ,כמה שנים לפני, בית ענק עם שישים חדרים. הבתים נהרסו עד היסוד המהלך מלחמת העצמאות, אך שמם לא נימחה.

האזור נוהל בידי שוטרים בלבד. כנקודת מעבר יחידה בין המדינות, היו מספר אירועים מיוחדים ומענינים באווירה של אותה תקופה:

למעבר היו מגיעים פעם השבועיים עשרות חיילים המחופשים לשוטרים כדי להחליף את אלו שנמצאו בהר הצופים שהייתה בזמנו מובלעת ישראלית מפורזת בלב השטח הירדני.

בכל יום היו מוחלפים עיתונים ע"י שני הצדדים, בימי חג המולד המה המעבר  צליינים שהורשו לעבור מישראל לירדן. סמוך למעבר עמד בניין ועדת שביתת הנשק של האו"ם אליו היו מגיעים תלונות משני הצדדים על הפרת הסכמי שביתת הנשק. מספרים כי לעיתים נוצרו קשרים אישיים של ממש בין הנציגים הירדנים לישראלים כמו שלאחר אחת מישיבות הועדה הזמינו  נציגי ירדן את נציגי ישראל  לסעודת צהריים במסדה ערבית במזרח העיר . חיים גורי מספר כי באותה תקופה נערכה חתונה בעיר העתיקה, ונשלח  זר פרחים מישראל לירדן. השולחים: קציני המשלחת הישראלית בוועדת שביתת הנשק. אביו של הכלה היה מייג'ור דאוד אשר היה חבר בוועדת שביתת הנשק.

שם נוסף למעבר היה מעבר הבכי. בעיתונות של אותה תקופה פורסם על מלכת יופי אחת ישראלית , בת תערובת עברית- ערבית (אשה עבריה ורופא ערבי) , שפגשה בקרוביה באותו מעבר , קרוביה של אותה מלכת יופי בכו על צווארה  בעת הפגישה הדרמתית

מעולם לא היו תקריות אש במקום עד לבוקר ה-5 ביוני 1967- הבוקר בו פרצה מלחמת ששת הימים