"מדינת היהודים" כנקודת המראה
המלון בו התאכסן הרצל בעת כתיבת הספר
"בראשית דברי ברצוני להבהיר לכם את אופיה המיוחד של שיחתנו, זו תיצור ביני לביניכם מצב של יחסים מתמשכים. לאחריה אהיה, מן ההכרח, ידידכם או יריבכם…אינני רוצה לעשות אתכם עסקים. אינני עובד בשבילכם ולעולם לא אעבוד בשבילכם. אבל רוצה אני לעבוד למען כל היהודים."
בדברים אלו פותח הרצל כעיתונאי בפריס ביוני 1895 בנאום שהיה אמור לנאום בפני משפחת רוטשילד. מטרת הפניה למשפחה הייתה להיעזר בממון המשפחתי לצורך פתרון 'שאלת היהודים'. באותו נאום הוא מציע גם פתרון, פתרון שכבר נוסה בעבר:
"אכן, יש, רבותי, יש אחת שכבר הייתה פעם בעבר. עכשיו הזמן לחזור על עניין עתיק מאוד, ידוע מאוד, בדוק מאוד…העניין הפשוט והעתיק הזה הוא יציאת מצרים."
התזכיר לא הוגש בסופו של דבר למשפחה. על בסיס אותו תזכיר פרסם את הקונטרס "מדינת היהודים: ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים". הקונטרס הופיע בהוצאת ספרים יהודית בווינה ובלייפציג בפברואר 1896.
"עם אנחנו, עם אחד"- משפט זה הדהד בכל השפות שהספר "מדינת היהודים" תורגם אליהן.
נראה כי שום חיבור יהודי בעת החדשה לא זכה לתהודה ולתפוצה כה נרחבת ומידית כחיבורו של הרצל. עם פרסומו זכה החיבור "מדינת היהודים" לדיווח בעשרות עיתונים יהודיים במרכז אירופה ובמזרחה. העיתונות היהודית עזרה להפיץ את דבר הספר. תוך חודשים ספורים זכה חיבורו של הרצל לתרגום ללשונות רבות.
ניתן לומר שמנקודה זו הרצל נהיה יותר ויותר מוכר ונערץ בעולם היהודי (בתחילה באירופה).
כך סיפר ביומנו כי שנה לאחר כתיבת הקונטרס ביקר בקהילה היהודית בסופיה. במהלך הביקור הוא נאם בבית הכנסת תוך תרגום דבריו לבולגרית וספניולית. בעמדו ליד ארון הקודש התלבט כיצד לנאום בלי להפנות את הגב לארון הקודש. את הפתרון להתלבטות קיבל מאחד מהקהל;
"עמדתי על הבמה שליד ארון הקודש, וכשלא היה לי ברור ברגע הראשון כיצד לפנות אל הקהל בלי להפנות את גבי אל קודש הקודשים, שמעתי מישהו קורא: "תוכל לעמוד גם כשגבך אל ארון הקודש, אתה קדוש יותר מן התורה…כמה וכמה אנשים רצו לנשק את ידי."
פרסום הספר עורר הדים רבים לא רק בעולם היהודי, כי אם מחוצה לו. ויליאם הנרי הכלר, הכומר של השגרירות הבריטית בווינה נחשף לספר באחד מביקוריו בחנות יד שניה. הכלר כמי שאחוז אמונה והתלהבות ברעיון שיבת העם היהודי לארצו התלהב מהספר ויצר קשר עם הרצל. הוא סיפר בהתלהבות רבה להרצל שלפי חישובים שערך על יסוד פסוקים מהתנ"ך ישובו היהודים לארץ ישראל בשנת תרנ"ח (1898-1897). כאשר ראה את חיבורו של הרצל זמן קצר לפני מועד זה, סבר שאין זה אלא ראשית הגשמת חזונו והציע להרצל את עזרתו. הכלר היה מחנך בנו של הדוכס הגדול מבאדן, דודו של הקיסר הגרמני, והיו לו קשרים חשובים עם הצמרת הגרמנית. אך לצורך נסיעות וכו' הכלר דרש סכום כספי לכיסוי ההוצאות. הרצל היסס לנוכח זהותו התימהונית ואולי מפוקפקת ;
"אני נוטה לראות בו הוזה הזיות נאיבי עם חולשות של אספן. ואולם בהתלהבותו הנאיבית יש משהו שובה לב שבמיוחד חשתי אותו כששר לי את השיר. (שיר ציוני שחיבר, ט.ח). אחר כך הגענו אל העיקר. אני אמרתי לו : אני חייב ליצור קשר בלתי אמצעי עם איש השלטון הנושא באחריות … המתאים ביותר הוא הקיסר הגרמני."
ואכן, הכלר סייע להרצל להיפגש עם הדוכס מבאדן, פגישה שבעקבותיה נוצרו מגעים בינו לבין דיפלומטים גרמנים. ב-1 באוקטובר 1898 קיבל הרצל הודעה שהקיסר הגרמני יקבל אותו לראיון עם משלחת ציונית בירושלים במסגרת מסעו למזרח התיכון.
החוקר ישעיהו פרידמן, מראה בספרו: 'גרמניה, תורכיה והציונות', כיצד הייתה לפגישה זו ולקשר שבין התנועה הציונית לגרמניה השפעה מאוד חשובה על הצהרת בלפור.
(הציטוטים לקוחים מתוך 'עניין היהודים', מוסד ביאליק)
Hotel de castille – rue cambon 35
המלון בו הרצל כתב את "מדינת היהודים" (תודה לאוריאל פיינרמן על הסיוע במציאת המקום)
