ניסיון הדחה ראשון של הרצל.

באזל, סמוך לאולם הקונגרסים

"אין תקווה מהזקנים, עליכם לברוא אנשים חדשים, לגמרי חדשים" כך אמר אחד העם לסטודנט צעיר בשם חיים וייצמן לאחר הקונגרס הציוני החמישי, כמובן, תוך התייחסות למנהיג התנועה – הרצל.

מדובר היה על הכנסת מצע תרבותי וחינוכי בחזון של התנועה הציונית. אנשי אחד העם, סטודנטים יהודים ועוד, ראו את התנועה הציונית כמרוקנת מכל משמעות אם עיקר עיסוקה יהיה רק בהקמת מושבות וביצירת בית לאומי.

בעיניהם, התוכן התרבותי-רוחני הוא חלק מהותי מהפעילות הציונית.
חברי הקונגרס הדתיים חששו. הם הבינו שהעלאת שאלת התרבות בקונגרס הציוני משמעותה הקמת מוסדות תרבות שיפעלו בניגוד גמור לתפיסה המסורתית, כפי שטען הרב ריינס : "שאלת התרבות היא אסוננו."

הרצל חשש, הוא לא רצה לאבד את הדתיים. הוא שאף לארגון רחב כמה שיותר, לצורך המטרה הגדולה – הקמת מדינה. מבחינתו הנושא התרבותי היה שולי לעומת יעדיו המדיניים.

הרצל תכנן את מהלכיו כך שלא יתקיים דיון בנושא במהלך הקונגרס הציוני הראשון. הוא ניסה להפיג את חששות הדתיים ולפייס אותם בהתנהגות אישית, וכך כתב ביומנו בדרכו ברכבת לוינה לאחר הקונגרס :

"בשים לב אל חששות הדתיים הלכתי בשבת לפני הקונגרס אל בית הכנסת."
אגב, באותה תפילה, הוא עלה לתורה. בזיכרונותיו הוא ציין:

"וכשעליתי לבמה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המילים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים"

בישיבת הנעילה של הקונגרס, כאשר אחד הרבנים קרא לביצור הדת, הגיב הרצל : "הנני יכול להבטיחו שאין הציונות מתכוונת לשום דבר העלול לפגוע בהכרה הדתית של איזה כיוון שהוא ביהדות"

מלחמה זו – מלחמת התרבות הביאה לחיכוכים וויכוחים סוערים ונרגשים. ובכ"ז, קונגרס אחר קונגרס הרצל השקיע מאמצים להימנע מהחלטות בנושאי תרבות וחינוך.

אחד העם ביקר באופן חריף את הרצל : "לא כל מי שראוי להתייצב לפני מלכים ולברוא מוסדות מדיניים ראוי גם כן להתייצב בראש תנועה החדשה .."
אחד העם ביקש לפתח תרבות חדשה, לאומית-חילונית. להתחיל מחדש, מבראשית, ולהשתית את היהדות על בסיס חדש.

בקונגרס הרביעי בלונדון, ניסו נחום סוקלוב ווייצמן להעלות את נושא התרבות, אולם הרצל הצליח להוריד את השאלה מסדר היום למען שלמות הקונגרס הרצל ציין בזיכרונותיו שבאותו קונגרס הוא הרגיש כמי שרוקד על גבי ביצים, ובלבד שלא לעצבן אף אחד.

וייצמן טען : עדיף מאבק משלום רקוב"

בעקבות הכישלון בקונגרס, וייצמן וסטודנטים יהודים החליטו להקים בתנועה הציונית אופוזיציה להרצל : מפלגה בשם : הפראקציה הדמוקרטית. זו הייתה האופוזיציה הראשונה בתנועה הציונית. אז באותה תקופה האיץ אחד העם בוייצמן לפעול בעניין.

כנס היסוד של המפלגה היה בבאזל. סטודנטים יהודים מאירופה הגיעו לכנס. ממש סמוך בזמן ובמקום לקיומו של הקונגרס הציוני החמישי (דצמבר 1901, ראשית 1902).

אוניברסיטת באזל

הפעם עם סיום הדיונים בקונגרס, יצאו בהפגנתיות חברי הפראקציה הדמוקרטית מהאולם.

שרה עזריהו, שהייתה נציגת ארגון הסטודנטים באותו קונגרס תיארה : "וייצמן שכב חיוור על כורסא רחבה, וחברינו מהפקולטה לרפואה טיפלו בו, ובכן, גם ליבו כנראה לא עמד במבחן סערת הרוחות של אותו ערב דרמאתי".

באותו קונגרס הוגשה להרצל מחאה ע"י אפרים משה ליליין (לימים ממקימי בצלאל בירושלים) בחתימת ארבעים מצירי הקונגרס.

לאחר אותה עצומה הבין הרצל שאם ימשיך להתנגד לשאלת התרבות כל הצעירים יהיו נגדו. אז הוחלט באופן רשמי לשלב את הפעילות התרבותית בתנועה הציונית. החלטה זו סללה את הדרך לכך ש-11 שנים אח"כ בשנת 1913 אושרה התוכנית להקמת אוניברסיטה בירושלים.

בית הכנסת בבאזל

בעקבות ניצחון אנשי אחד העם בקונגרס הציוני של 1902, הדתיים החליטו להתארגן ולהקים כמשקל נגד את תנועת המזרחי בתוך ההסתדרות הציונית.
ניתן לומר שבמידה מסוימת, אחד העם הקים את תנועת המזרחי כתנועה פוליטית.
רגע, האם זה אומר שלהרצל לא הייתה אמירה לגבי יחסי דת ומדינה?, ברור שהייתה לו. הצצה לדברים אפשר לראות באלטנוילנד. אבל זה כבר לפוסט אחר.