פסח – תש"ח

במהלך ימי המצור על הרובע היהודי בתש"ח, הבריטים ניסו למנוע מיהודים כניסה לרובע – במיוחד אלו שנראו ככשירים להילחם.

בינואר 1948 אלי קידר, יליד העיר העתיקה (1932), יצא עם אביו מהרובע היהודי לעבודה בהר הצופים. עם חזרתם הבריטים מנעו את כניסתם לרובע. לאחר כחודשיים אביו הורשה להיכנס אך קידר סורב. בינתיים הוא עבד כסבל בבית חרושת למצות בגבעת שאול. נתמזל מזלו של קידר ובערב החג הוא הטעין משאית שנועדה לפרוק מטען קרטונים של מצות לתושבי הרובע. הוא ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להתגנב לרובע כפי שתיאר בזיכרונותיו:

"התחכמתי וארגנתי מקום מחבוא במשאית, בגוב קומת אדם, מוקף קרטונים של מצות ונכנסתי לתוכו. בהגיענו לשער ציון עלו עליה סבלי העיר העתיקה "ממשמר העם"… וכשהם ירדו "הסתננתי" לתוכם, כאחד הסבלים והורדתי גם אני על גבי כמה קרטונים של מצות"

קידר הצליח להיכנס לרובע ולחוג את ליל הסדר עם המשפחה. לצד עשרות לוחמים הוא לחם על הרובע עד לנפילתו ב-28.5.1948, ונלקח עם רבים מחבריו לשבי הירדני.

במלחמת ששת הימים שימש קידר כמ"פ בגדוד 163 בחטיבה הירושלמית. הוא הוביל את לוחמיו אל שער האשפות. לאחר פריצת השער הוא ביקש להתקדם לרובע היהודי ("לבוא ולראות מיד את הבית שלי.. זה היה חלום שחלמתי בסתר 19 שנים").

כשהגיע לרובע צפו זיכרונות מיום נפילת הרובע ותהלוכת השבויים המבזה. בשביל קידר מדובר בסגירת מעגל אישית. הוא כ"כ התרגש עד שהחליט להשאיר את הפיקוד בידי הסגן שלו ויצא לירושלים החדשה כדי להביא את אביו למקום.