ועד העיר בירושלים ו'עבודה עברית': בין זהות מקומית לזיקה יישובית
מאמר זה מראה כי אידיאולוגית העבודה העברית לא גרמה לעיצוב ולשינוי זהות של הציבור המקומי היהודי, חרף הדומיננטיות שלו במסגרות היישוביות. לעתים היא ביטאה מתח זהותי בקרבו, על רקע פעילותן של מסגרות יישוביות כמו 'ועד העיר ליהודי ירושלים' (להלן: ועד העיר) אחרי הכיבוש הבריטי. אין מדובר במתח וקונפליקט שנדונו במחקר, ושמקורם במאבקים אידיאולוגיים־פוליטיים ביישוב, אלא במתח שבין ההכרה בחשיבותו הציבורית של הגוף האוכף אותה (ועד העיר) לבין המשך הפרקטיקה הנוחה של העסקת פועלים ערבים.
טענתי המרכזית במאמר היא כי אופי התגובה של האוכלוסייה בעניין זה נובע ממערכת קשרים בעלת אופי קהילתי־יישובי שהתגבשה על רקע התנאים הקשים בירושלים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. למעשה נוצרה אז מערכת יחסים בעלת שני פנים: קהילתיים־מקומיים ואידיאולוגים־יישוביים, שלא חפפו בהכרח זה לזה. עימות בין השניים או שילובם מעלים תמונה מקומית בסוגיית העבודה העברית, שהיא שונה מזו שהוצגה עד כה ברמה היישובית הארצית.