משפחת יהודה

משפחת יהודה הייתה אחת המשפחות שהגיעו לירושלים מעיראק במהלך המאה ה-19. (שנתיים אחריה הגיעה משפחת מני – לה יוקדש פוסט בנפרד).

ר' יחזקאל יהודה –  היה סוחר עשיר, יוצא בגדאד שהתיישב בכלכותה שבהודו, אמנם הוא לא זכה להתיישב בירושלים, אך הוא ייסד באמצעות שליחים ישיבה בשם "כנסת יחזקאל" ברח' חב"ד, בה למדו גדולי רבני ירושלים. בשנת 1851 הוא תרם "עשרת אלפים רופיות" להקמת בית כנסת לחסידים 'תפארת ישראל' שברובע היהודי. שמו הונצח על אבן זיכרון בבית הכנסת.

הראשון מהמשפחה שבא להשתקע בא"י היה בנו – ר' שלמה יחזקאל יהודה. שלמה התגורר בבגדאד ומשם ניהל את עסקי המשפחה בכלכותה, בשנת 1854 החליט להניח את העיסוק בעסקי היהלומים והנדל"ן בכלכותה ולעלות לירושלים. שיירה משפחתית גדולה ומרשימה התארגנה למסע הארוך בדרך לא"י. בצאתם ליוו אותם קרוב לאלף איש מנכבדי הקהילה היהודית בבגדאד.

מסע השיירה מבגדאד לחלב ארך כ-40 יום. ר' שלמה התנה עם הגמלים הערבים (מלווי השיירה) כי כל פעם בהגיע ערב שבת, השיירה תחנה מליל השבת עד מוצ"ש, וזאת תמורת תוספת של  25 כיכרות זהב. עם הגיעם לירושלים מראה השיירה עורר את התפעלותם של בני ירושלים.

יוסף יואל ריבלין מספר ששמע מזקנים בירושלים על אותו רגע שבו התקרבה השיירה לירושלים, זה היה מחזה מרתק שגרם לירושלמים רבים, יהודים וערבים לצאת ולראות:  שיירה בה היו עשרות טבחים, משרתים ושומרים, אחריהם עשרות סוסים, פרדות וגמלים שדבשותיהם היו מכוסות מרבדים יקרים ומיני רקמות, תיבות מלאות בגדים, לולים מלאים עופות. מחזה כזה עוד לא ראו בני ירושלים.

עם הגעת משפחת יהודה, שלמה חילק צדקה ביד רחבה. הוא לקחת תחת השגחתו את הישיבה של אביו "כנסת יחזקאל", והקים ישיבה נוספת באותו רחוב בשם "חסד אל". בישיבה למדו רבנים ותלמידי חכמים – אשכנזים וספרדים.  ר' שלמה סיפק לתלמידי הישיבה את כל צרכם מרווחי המשפחה מהודו.

באופן כללי, שלמה לא ראה את עצמו מזוהה עם אחת משתי העדות (אשכנזית/ספרדית). הוא חיתן את ילדיו עם חתנים וכלות מהעדה האשכנזית. כך לדוגמה את בתו, שרח, חיתן עם יהושע ילין (אביו של דוד ילין). בנו, בנימין, התחתן עם הנכדה של אליעזר ברגמן (מראשי כולל הולנד דויטשלנד בירושלים), בן אחר – פרג' חיים, התחתן עם כלה ממשפחת שפירא מחסידות חב"ד. לא היה דבר של מה בכך בירושלים לראות משפחה עיראקית בה רוב החתנים והכלות הם ממוצא אשכנזי.

בין נכדיו של שלמה היו יצחק ואברהם-שלום. שניהם למדו בת"ת עץ חיים בחצר האשכנזים. הם לא תמיד הכירו את הניואנסים בשפה של הילדים האשכנזים ב'חדר'. מספר יצחק על אחד מאותם רגעים של חוסר הבנה:

"בהיותי אצל המלמד … הייתי רואה כי הילדים מבקשים מהרבי ככה: 'רבי, אני רוצה קטנים כלומר להטיל מים או: רבי, אני רוצה גדולים'. אני לא ידעתי מה בקשתם, אך הייתי רואה שהם יוצאים לחוץ ושוהים. לשאול התביישתי ולכן העזתי לבקש גם אני, ובכן בקשתי ממנו השאלה הזאת ויאמר לילד אחד להוליך אותי שם. אני זוכר כי הטיול הזה לא ישר בעיני כלל ותכף חזרתי כי בתי הכיסאות לא היו  לא לפי חוקי הבריאות ולא לפי חוקי הנקיות ומובן כי מהוא והלאה לא יצאתי לטיול הזה".

כאמור, משפחת יהודה התפרסמה במיוחד בתרומות  ובהחזקת מוסדות דת וחסד, ובנישואין בין עדות, אך היה דבר נוסף שהיה ממש בגדר של פריצת דרך בירושלים ובכלל בא"י, ועל כך ייכתב בפעם הבאה.