ה'מסתפרד' הראשון

רחוב אופלטקה

זה לא היה מפתיע כי כאשר נפטר ר' יצחק פראג אופלטקה, לא ידעו היכן לקברו – בחלקה האשכנזית או בחלקה הספרדית.

רבי יצחק היה תלמידו של החתם סופר . יום אחד ציווה החתם סופר על תלמידו: מקומך בירושלים קום ולמד בישיבותיה! אביו של ר' יצחק אשר עסק במסחר בדים התנגד נמרצות, אמר לו רבו: אביך ורבך, מי קודם? רבך קודם! ואכן עזב ר' יצחק את הוריו שבפראג ונסע לירושלים בניגוד לרצון אביו.

בהגיעו לירושלים נכנס תחת חסותה של העדה הספרדית  התיידד עם ר' יעקב עייאש, ואף נתן לו את בתו חנה-וידא לאשה. ר' יצחק נהג בכל אורח חייו כספרדי: התלבש כספרדי, דיבר לאדינו והתפלל בנוסח ספרדי.

בנוסף לפעילות התורנית, ר' יצחק הביא לראשונה לירושלים את שיטת הריפוי באמצעות היפנוזה. הוא ריפא חולים באמצעות תמציות ועשבים ואף ניהל את בית החולים הראשון שהוקם ברובע היהודי ע"ש רוטשילד. בית המרקחת ההומאופטי הראשון בירושלים נפתח ברחוב יפו מול שוק מחנה יהודה ע"י נכדו אליעזר אופלטקה. בעבר התנוסס שלט מעל החנות: 'בית מרקחת אופלטקה'.

לאחר זמן, הקים ר' יצחק בית ספר 'דורש ציון' אשר היה אמור  לשמש כמקום בו ילמדו תורה ומקצועות חול. הדבר עורר את חמתם של קנאי ירושלים, וע"כ שינה ר' יצחק את יעוד המקום לבית מדרש 'דורש ציון', אך עדין הדבר לא שיכך את חמת הקנאים  ובתגובה קנאי החסידים העמידו בכניסה לביתו את מוטות המיטה אשר  נושאים עליה את הנפטרים כסימן למי שמעז לפתוח את דלתות ההשכלה לילדי ישראל. אך ר' יצחק לא חת ולא זע ואת המוטות אסף אל ביתו לצורך בנית סוכה. החסידים ציפו ממנו שיחזיר להם את המוטות, אך ר' יצחק טען כי אם אנשי חברת קדישא צריכים את המוטות הם מוזמנים לבוא ולקחת.

בפועל, בית המדרש 'דורש ציון' היה במשך שנים רבות בית מדרש כמעט רק של ספרדים  ממנו יצאו מספר תלמידי חכמים.

בין תלמידיו ובאי ביתו היה ההיסטוריון  הירושלמי בן התקופה, פנחס גריבסקי אשר מספר:

"בבחרותי זכיתי להנות מאורו, אור תורתו וחכמתו, יצקתי מים על ידו ולפעמים הייתי גם סופרו הפרטי בהעתקת כתביו והרבה כתבים וחיבורים שונים היו לו … השיב תשובות בהלכה לקרובים והרחוקים ויהי כמעיין המתגבר. הייתי מבאי ביתו  וישיבתו ישיבת דורש ציון שהעמיד בה תלמידים מובהקים לתורה ולתעודה. הוא הקים דור דעה ביחוד אצל עדת הספרדים והשפיע מרוחו עליהם."

בן 78 היה ר' יצחק במותו. עם מותו הייתה מחלוקת בין העדות על זכות קבורתו, שכן הוא נולד כאשכנזי אך חי כספרדי. לבסוף נקבר בחלקה הספרדית לצד אשתו.

על מצבתו נכתבו הדברים הבאים:

"קול נהי נשמע ווי דחסרא דורש לציון. פ"נ ונטמן, ישר ונאמן, חונן לאביון, ארון אלוקים,  נזר חכמים, פאר וצביון, הגאון המצוין כקש"ת יצחק אופלטקא, יליד פראג, ובא לציון משרידי תלמידי החת"ם, מבחר ארז הלבנון עלה השמימה  ביום י"א שבט … תנצב"ה"

(מתוך: פ' גרייבסקי, זכרון לחובבים הראשונים; דוד ילין' ירושלים של אתמול; משה לונץ, נתיבות ציון וירושלים. יעקב  יהושוע: ילדות בירושלים הישנה. דוד  קרויאנקר, רחוב יפו- ביוגרפיה של רחוב סיפורה של עיר)